קצת רקע לדמות שלי

אני כנראה היחיד שלא הוסיף עדיין:

אני נולדתי וגלדתי בשבטי הארוטהיים, אבי, טנור לב צפוני, היה ראש השבטים והמנהיג מזה שנים.

לפני בערך 6 שנים אני נתפסתי בקלון גדול, נתפסתי מתרועע עם בתו של אחד מראשי מועצת השבטים (בלי נישואים כמובן)

אבא שלי ניסה להגן עלי אבל מועצת השבטים גזרה עלי עונש מוות, אבא שלי הפעיל את כל הקשרים שלו כדי לשנות את גזר הדין ובמידה רבה הצליח.

העונש שלי הומר ממוות לגלות, גורשתי ממולדתי ונאסר עלי לחזור.

אבי ליווה אותי לגבולות הממלכה, נתן לי את הקשת שלו (אותה ראיתם כבר בפעולה) ושלח אותי לכיוון קראמייקוס, הוא ציין שאת הדוכס סטפן קראמייקוס הוא מכיר היטב
ושאם אי פעם אני אקלע לצרה הוא ידע מזה.
6 שנים נדדתי בדוכסות, עובד בעבודות מזדמנות ומחפש כיוון בחיי, משפט אחד של אבי הלך איתי לכל אורך הדרך:
"לך בני..... עליך להתרחק מספיק בכדי שהחולות יעברו והאנשים ישכחו את מעשיך, ובעוד מספר שנים, כשהגורלות יתהפכו, תיפתח לפניך הדרך לשוב אלי ולהשיב את כבודך ומעמדך"

לפני זמן לא רב קיבלתי את הקריאה, אבי שלח אלי שליחים באמצעות הדוכס עם המסר הבא:
"הגורלות התהפכו בני, ימים שחורים הגיעו לשבטי הארוטהיים, עליך לחזור אלינו מייד עם כוחות נוספים וסיוע, השבטים זקוקים לך בני, חזור אלינו במהרה".

לצערי את ההמשך כולכם מכירים................................................

קרמון? מקורי מאוד יגאל...

הבחור שלך ניהיה דתי לאחר שאבא שלו מת והוא התחיל להאמין באל הציד, אבל מה שאני רואה מהדמות שלך זה שהאמונה שלו מסתכמת בתוספות של יכולות ללוחם שהוא היה בעבר, שזה נחמד אבל לא כך צריך להיות הדבר,
אני מרגיש כאילו מבחינת הדמות היא פשוט לוחם עם תוספות של לחשי כוהן...
אתה שוכח כי אתה באמת כוהן, מאמין באל מסויים - אל שהוא טוב!
הדמות שלך מאוד פזיזה... וממש חסרת אמון באנשים אחרים, אולי זה כי אתה מכיר את השליט שעומד מולך ויודע שהוא יתקע לך יצור בפרצוץ ואתה תאכל את הלב על כך שלא תקעת בו חץ קודם, אבל אתה צריך לשאול את עצמך האם זה באמת כך מבחינת הדמות, אני הרבה פעמים מגיע למצב שאתה עושה משהו ואני לא חושב שזה מה שהדמות שלך הייתה עושה, לכן הרבה פעמים אם שמת לך אני פשוט "מסרס" את קורנוס כשאתה אומר שאתה עושה משהו בטענה של "אתה לא עושה את זה"... אתה משחק מצויין אבל לפעמים אני חושב שאתה שוכח את הכיוון של הדמות, אם היית לוחם פרופר כמו איתי לא הייתי רואה שום בעיה, אבל בחרת לשרת אל מסויים אל תשכח את זה והאל בא עם דרישות ואתה נענת להן

קיבלתי...... אוקייי

לגבי מועד החזרה בתשובה ועד כמה הוא סמוך לרגע בו הדמות גילתה את מות אביה אני מסכים (אגב שלחתי לך מייל בעניין)

לעניין לוחם בעל יכולות נוספות זה נובע מבעיה מאוד מרכזית בפארטי שלנו...
בפארטי יש מצב לא מאוזן.... למעשה יש לוחם 1..... רק טויסטר.... הבא אחריו ביכולות הלחימה זה אני.... עמית נרתע מכל קרב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים

גיא, ארז וליאור קוסמים........ מה נשאר לי לעשות1?1!!??!?! לתת לטויסטר להילחם לבדו??

הדמות שלי עדיין לוחם.... היא עדיין מרגישה בנוח להניף חרב ולהסתער לתוך קרב, היא גם נהינת מזה באיזשהו מקום...

אז לעניין הלוחם.... אני עושה מאמץ... אני משתדל לבדוק לחשים.... אתה אולי לא שם לב אבל אין יום שאני לא מטיל את כל! הלחשם שלי....
אני לא כמו גיא שנחוש להוכיח משהו.... אני לומד הרבה ריפוי.... במיוחד בבוקר שלפני פריצה לארמון שבו אני יודע שניתקל הרבה... אני לא רואה בושה בלרפא פצועים... בלי הריפוי שלי הפארטי קורסת טוטאלית ומתה מוקדם בהרבה מהרגיל.... אין לנו שיקויים.... כמעט בכלל...

לעניין אל הטוב..... אין ספק..... לא מתווכח ואם אולי לא שמת לב אני מאלה שמקפידים מאוד לעולם לא להרוג שבויים, לא להשאיר אותם תלויים הפוך ולא להרוג אנשי משמר שלמעשה הם אנשים טובים ונלחמים בנו כי הם לא יודעים מי אנחנו..

אני משתדל ככל האפשר להילחם באנשים משמר רק כשאין לי ברירה..... אם המוצא היחיד הוא קרב או להיעצר.... אז אני נלחם ועדיין....

ולגב הפארנויות וחוסור האמון.... כן....לדמות שלי לדעתי קשה לתת אמון..... היא נתנה אמון כמה פעמים וקיבלה סטירות על ימין ועל שמאל....

הדמות שלי איבדה את כל משפחתה ואת השבט שלה במכה אחת..... כל העולם קרס מתחת לרגליים שלה.... וכל זה בגלל מישהו שהגיע לאזור והחליט שהוא השליט

הדמות שלי מתקשה לתת אמון באופן כללי..... גם בדמויות חדשות שנכנסות לחבורה אני מתקשה לתת אמון....שים לב שארז העיר לי שאני עושה את המוות לדמות חשה שמצטרפת ואני ממש קשה.... כי אמון הוא בעיני דבר שנרכש.... לא מובן מאילו..

אולי זה בגלל שאני גם ככה בחיים.... "טבע האדם רע מיסודו" בן אדם מבחינתי הוא אפס עלוב חסר יכולת ואולי בוגדני עד שיוכיח לי אחרת.

ושמתי לב שאתה פחות "מסרס" לי את הפעולות של הדמות מבעבר

קצת הבנת לא נכון אולי, אני מודע לגמרי למצב החבורה, זה שאתה שם את עצמך מקדימה בכל קרב למרות הנקפ הנמוך זה בסדר גמור ואפילו מתבקש, תאווה לקרבות זה מצויין מבחינתי, אני מדבר על הפעילויות שאינן קשורות לקרבות, במקומות שהכוהן אמור להתבטא יותר מאשר לוחם עם חרב ענקית,זו הכוונה, לחשים של כוהן גם אין שום בעיה שהיא, אדרבה. רק התנהגות התכוונתי, שמובילה למעשים שלא תמיד מתאימים לכוהן, למשל המקדש שהייתם בו בעיר, מעניין אם הדמות שלך זוכרת מה הלך שם לפרטים... בתור מישהו שצריך לשתות דברים כאלה...