עריקתו של ות'לוט מהולדתו אלפהיים

דלאמאר הגיע לביקור באלפהיים לאחר המון זמן שלא היה שם, כמובן שניסיתי לנצל את ההזדמנות ולברוח איתו כמה שיותר רחוק מהחור הגיהנומתי הזה.
דלאמאר סירב בתוקף מהסיבה הפשוטה שלברוח זה לא פתרון, מעבר לזה יש לי הרבה מה ללמוד ולתרום בעיר, כמו כן שלפי דעתו של דלאמאר אני הייתי אמור ליהיות שולייה של חבר טוב שלו ("פרוטקציה משהו") ולא הסכמתי.
החלטתי שאיתו או בלעדיו אני עוזב את אלפהיים וברחתי משם בהזדמנות הראשונה שנתנה לי.
דלאמאר לא אהב שלא הגעתי לפגישה הראשונה ביני לבין חברו, בלרוק שמו, ולכן בא לברר מה העניין במגורי. למרבה הפתעתו לא הייתי שם, לא הייתי בשום מקום.
דלאמאר יצא אחרי מחוץ לגבולותיה של אלפהיים במטרה להחזיר אותי, ואכן מצא אותי לא רחוק מגבולות הממלכה.

"ות'לוט"! נשמע הקול כ- 20 מטרים מאחורי.
"איתך או בלעדיך דלאמאר, איתך או בלעדיך".
"לא הגיע זמנך, אתה לא יכול לשבור מוסכמות ולעשות כרצונך. אבא שלנו עשה בדיוק אותו הדבר ושנינו יודעים מה עלה בגורלו. זה מה שאתה רו..."
ות'לוט שלא סבל דחיה של שניה מרגע ששם אביו עלה בשפתיו של דלאמאר, הסתובב עם חרבו של אביו שלופה והחל בריצה שהעלתה אבק מאחוריו.
דלאמאר שלא צפה זאת ניסה לזוז הצידה ולהמנע מתקיפת אחיו, בשני המובנים, אך ללא הצלחה. החרב שיספה את ידו השמאלית של דלאמאר והחלה לדמם, מה שלא קרה במשך עשרות שנים רבות לפני כן.
ות'לוט השתהה לכמה שניות בהבינו מה שעשה. "הם מפנים אותנו אחד נגד השני במקום שנחבור יחדיו. אם אתה לא רוצה שאני אצטרף אליך אז כך יהיה, אבל שלא תצפה ממני להשאר בממלכת השחיתות הזו".
דלאמאר העלה חיוך זדוני על פניו, חיוך שלא ראה בחייו, אולי רק שמע עליו.
"אולי אני טועה לגביך ובסוף כן יצא ממך משהו. אתה רשאי ללכת ות'לוט, אך אל תצפה שאני אשמור על גבך".
ות'לוט נד בראשו, הסתובב על צירו והחל לצעוד בזהירות בעודו מתרחק מאחיו.
"ות'לוט... רק עוד דבר אחד". ות'לוט הסתובב חזרה לאחיו לגלות שעל שפתיו מרוחות מילות קסם. "פסתה לקרוס דלארמיוס".
מלבד מחשבתו וראות עיניו, גופו של ות'לוט בגד בו ונותר בשיתוק עומד וצופה באחיו.
צעד אחר צעד באיטיות מורטת עצבים, דלאמאר התקרב לות'לוט.
"טיפת דם מדמי שווה ככל דמך בעורקייך, קבל זאת כמתנתי"
דלאמאר הושיט את ידו לחזהו החסוף של ות'לוט שהחל לחשוף כאב אדיר בעיניו הפקוחות. בהורידו את ידו נתגלה סימן צריבה על חזהו אשר פעם בחוזקה כנגד החום הלוהט.
למרות גופו המשותק של ות'לוט, הוא הרגיש איך הדם בגופו מתלהט עד אשר איבד הכרתו.
כשפקח עיניו לראשונה מאז העילפון, גילה ות'לוט שהוא נותר לבדו באמצע היער