מהאחים מאג'ר - ארז:

"אנא ממך, אדון נכבד! אני יודע שאתם אנשים חשובים - חברים של ראש המועצה - אבל אתה חייב לעזור לי!" בעל המקום הצביע לעבר המדרגות. "החבר שלך מתקיף את האורחים האחרים!"
"החבר שלי?" הלוחם הביט מסביב לחדר כאילו שכח מישהו. הוא הבין למה האדם האחר התכוון. "אוזנן!" (קנדר, בן דודו של גדיל) הוא נאנח.
"בבקשה, אדוני, אנא ממך!" בעל הפונדק אחז בזרועו של קרמון, מנסה להוציא אותו מהחדר. הלוחם נעצר על מפתן הדלת והביט אל תוך עיניו של בעל הפונדק. "אל תניח לדבר להפריע למנוחתו של אחי, מובן?" הוא הציב אצבע עבה מול פניו של בעל המקום לשם הדגשה.
"מובן שלא", אמר בעל הפונדק, בולע את רוקו בכבדות. "כעת, האם תוכל להרגיע את חברך, אדוני?"
"להרגיע? קנדר? זאת באמת תיהיה פעם ראשונה!" מלמל הלוחם וסגר ברכות את הדלת מאחוריו.
קרמון נכנס אל החדר, ועיניו נפערו בתדהמה. אוזנן עמד על שולחן עץ קן בפינת חדר האוכל, ההופאק בידו, ומאיים על צוות הפונדק. משהו לבן וצמרירי היה על ראשו.
אחד מהטבחים, איש גדול ושמן, החזיק בידו קופיץ ענק. "אני אקצוץ את אוזניך!" הוא איים, מתקרב אל הקנדר.
"תעקור את עיניי באותה ההזדמנות", התגרה בו הקנדר, "אז לא אצטרך לראות יותר את הפנים המכוערות שלך!" טראח! ההופאק נורה וחבט היישר באפו של האיש.
"קדימה! מי הבא בתור? אני הלוחם האימתני, אוזנן פורץ המנעולים!" הוא נופף בקשת רחבה עם ההופאק כאשר אחרים ניסו להתקרב אליו. "נערץ על ידי הגברים! נאהב על ידי הנשים!"
קרמון נאנח והתקרב לעומתו. בראותו את חברו, הזהירו אוזנן, "התרחק ממני, אדוני. אני בעיצומו של שיכרון הקרב הקנדרי המפורסםשכמותו לא נראה בקרין זה מאות שנים!"
קרמון אחז במטה כאשר חלף מעל ראשו, העץ גורם לרעש חבטה עצום שגרם לרבים מהנכחים בחדר להירתע בכאב.
"זה מספיק, אוזנן". הלוחם לקח את ההופאק מידו של הקנדר. "שלוף את חרבך, קרמון! קצוץ אותם!" צרח אוזנן,קופץ מהשולחן. "הם תקפו אותי!"
"תקפו אותך?"קרמון הביט בקנדר. "מה בשם התהום נמצא על הראש שלך?"
ארשת פניו של אוזנןנהפכה מזעם צדקני לתמימות מעושה בפחות זמן משנדרש לספר על כך. "זה השיער שלי, קרמון".
הלוחם הביט על הכובע העשוי מתחרה הקשורה סביב צמתו של הקנדר. הוא נראה לו מוכר באופן כלשהו. זה היה -
"בירית!"

אין לי כח להמשיך ללרשום מלא אז ככה.
לילה לפני, הקנדר הלך לשון מתחת לשולחן בפונדק כי לא זכר היכן חדרו ממוקם. כשהתעורר בבוקר, גילה זוג רגלי אישה פשוקות מול פניו, כאשר חתיכת גומיה עתידה ליפול במורד הרגל ועלולה לגרום לאישה למעוד וליפול.
הקנדר החליט, כי עליו לחלץ את הגומיה מרגליה של האישה אשר עומדת בסכנה (אולי אפילו לזכות בנשיקה) וכך כל הסיפור התחיל.