a walk down memory lane

אור המנורה הקטנה שהאירה את החדר הוסיפה רק מעט על אור האח העמום שצבע את החדר הקר בגווני אדום וכתום עמומים.
דיאנה נרעדה בקור למרות גלימתה העבה. חבריה היו עדיין בחדר המרכזי בפונדק, נהנים ממעמדם הרם כמושיעי העיר. היא עצמה חשה אי נוחות מול גילויי החיבה ההמוניים, ולכן חמקה לחדרה ברגע הראשון האפשרי. בעוד היא מסדרת את את גלימתה סביבה מבטה נח לרגע על תיק המסעות הבלוי שלה. בהחלטה של רגע הרימה אותו דיאנה ושפכה את תוכנו על השולחן. תיק הכיל למעשה את כל ספור חייה, ארוז בחסכנות בכיסים שונים.
דיאנה הרימה צנצנת זכוכית קטנה שהכילה שלוש חתיכות עור בגודל אגוז, כולן בוערות באור פנימי עמום. דיאנה נזכרה בפייטן הגבוה שליווה אותה בימיה הראשונים בסף ושלשונו הייתה מהירה לעין שיעור בחרבו. היא נאלצה לצפות במותו, ראשון מבין רבים מחבריה שליוותה דיאנה בדרכם האחרונה.
ספר קטן משך את תשומת ליבה, עטוף בזהירות בבד חום ופשוט. דיאנה הוציאה את הספר ודיפדפה בו בעדינות. הספר היה יומן אישי שכתב שומר ספרותי במיוחד במבצרו של בלקמאר. היומן הכיל כמה קטעים אישיים, אך בעיקר הכיל טרוניות ותלונות על מפקדיו ועל תפקידו. דיאנה שקלב כמה פעמים בעבר אם להשליך את היומן, אך הרגישה תמיד שכל עוד היא שומרת עליו - חייו של השומר לא ישכחו. הרי לא הייתה זאת אשמתו שבעל המבצר בחר לבגוד באדונו. דיאנה עטפה שוב את היומן והחזירה אותו לתיק. בשקיק קטן בתא פנימי מצאה דיאנה שלוש נוצות צהובות ומרוטות. דיאנה נזכרה בספינקס שתקף את חבורתה במקדש הרוס בעומק המדבר המקולל. אפילו המחשבה המהירה על המדבר הובילה מייד למחשבה על הביצה המוזרה שהייתה ידועה בשם "ביצת המאלאקאז", מה שגרר מייד מחשבות על הכוהן והקנדר שנתנו את חייהם שם. דיאנה נאנחה, ידה מחליקה את הנוצות ומחזירה אותן לשקיק ואת השקיק החזירה לתיק.
בצנצנת זכוכית מלאה אלכוהול שימור החזירה מבט לדיאנה עינו של עורב מעל. היצור המתועב ניסה להפוך כמה מבני החבורה לארוחתו במעבדתו של קוסם זקן שמת בטרם העביר את סודותיו לבנו. דיאנה נזכרה בכוהן הצעיר שמת שם בעובש ירוק שדבק בו ולא היה ניתן להסיר אותו בשום דרך, ושאפילו קסמיה של דיאנה לא עמדו מולו. גם סוקא, הלוחם האמיץ שליווה אותה תקופה כה ארוכה, נפגע בהתקפת העובש.
זכרו של סוקא היכה בדיאנה בעוצמה, ודימעה מרדנית התגלגלה במורד לחייה. היא נזכרה בהתקף הזעם בו נתקף סוקא לאחר התקפת העובש ובהתעקשותו להרוס כל מה שנתקלו בו לאחר מכן, מרהיט עד משרתים קסומים. היא נזכרה בחתיכת הוילון הרקום שסוקא הוריד באבחת חרב, ושהכיל - לפי דבריו - "ציור של אלפים משתובבים". סוקא עצמו נהרג גם הוא, זמן רב מאוחר יותר, ודיאנה נשאה תפילה קצרה בליבה עבורו.
מתחת לכמה צעיפי משי ביצבצה חתיכת שריון לבן וקשיח. דיאנה העלתה בדמיונה את תולעת הקרח שהחבורה הכניעה במבצר שמעל המעבר הגדול, שבקרב מולה הביאה דיאנה את יכולות הקסם שלה לרמה חדשה. הקסם העוצמתי יצר טריז אדמנטיט מחודד ששיפד את הלטאה למקומה והקל על שאר החבורה ללחום בה,מה שהוביל בסופו של דבר לתבוסתה. לפתע נדמה היה לדיאנה כי כל זיכרון שלה היה קשור לאובדן, מכיוון שאפילו זיכרון הניצחון הזה היה מוכתם במותו של אלוף הצדק, האביר שפגשו בו זמן כה קצר לפני כן. אמנם דיאנה פגשה שוב באחיה באותו המבצר, והעלת דמותו בעיני רוחה הביאה לה נחמה רבה, אך אפילו הוא כמעט ואיבד את חייו בהתקלות אלימה עם שד נמר חסר נשמה. הוא שרד, וכך גם היא, אך הוא עזב שוב והותיר אותה ללחום ברעות העולם בעצמה. זכרון העיר המדברית עלה גם הוא כמיראז' מול עיניה המצועפות. היא נזכרה כיצד איבדה שליטה כאשר חברה, פורץ המנעולים הזריז, הואשם ע"י שאר החבורה בגניבת קמיע הריפוי האדיר ובבגידה בהם. דיאנה חייכה בצער בעודה נזכרת כיצד השתלחה בזעם באנשי משמר הכלא בו היה כלוא חברה, באיזו איוולות תקפה אותם תוך שהיא סוחטת כמעט כל טיפת קסם שהייתה בגופה על מנת לחלץ אותו. דיאנה נאנחה בשקט, ומזגה לעצמה כוס מים קפואים כמעט מהכד הקטן שעל שידת הלילה.
בצרור קטן לידה התיק היו מגולגלים כמה בגדים. דיאנה ניגשה אליהם ויישרה אותם על גב הכיסא. גלבייה שחורה מעוטרת, שהייתה שייכת לרוצח בשם ביי. גלימת פרווה לבנה שדיאנה אספה בקאראמייקוס. שמלה ירוקה ארוכה, אותה לבשה דיאנה כשדיווחה לאדון העיר על מותה של בתו, קיט.
דיאנה תהתה לרגע מה עלה בגורלו של האביר אותו הצילו אז, ושעליו הטילו בני החבורה את המשימה העצובה של לשאת את גופתה של קיט.
דיאנה הניחה את הבגדים וחזרה לסדר את תכולת התיק. בכיס עור מעוטר שהכיל מספר אבני חן מלוטשות אך בבירור ישנות מצאה גם אבן שחורה שבורה, חלקה ובעלת צורה כללית של אגודל. דיאנה נאלצה לפשפש לרגע בזכרונה, אך נזכרה לבסוף בפסל אבן שחור שהיה הבסיס למנעול מתוחכם במעבר הגדול. באותו הכיס מצאה גם אבן אפורה חסרת ייחוד. דיאנה נזכרה בהרפתקאותיה במעבר הגדול, המעבר שנסגר לעולם לאחר שעברה בו החבורה. דיאנה נזכרה בחרדה בדרקון הירוק הענק שהיה כלוא בעמק המקולל בעברו השני של המעבר. מעניין מה הוא עושה היום... התוספת החדישה ביותר לאוסף הקטן של דיאנה היה צמת שיער חיוור ושני קשקשי דרקון גדולים ולבנים.
דיאנה אספה את חפציה וסידרה אותם שוב בתיקה. היא הגיעה למסקנה זאת כבר מזמן, אך ההרפתקאה האחרונה גרמה לדיאנה לראות את עתידה בצורה ברורה. רק כמה פרטים אחרונים נשארו לסגור לפני שתוכל להתחיל במשימת חייה האמיתית. אך קודם כל - סגנון. דיאנה הניחה את ספר הלחשים שלה על השולחן וחזרה בראשה על הלחש המורכב. דיאנה העלתה במוחה את כל הפרטים הקטנים והחלה בהטלת הקסם. כשסיימה, זהר לרגע ספר הלחשים שלה ופעולת הקסם החלה. כריכתו של ספר הלחשים שלה החלה להחליף צבעים ומרקמים בקצב איטי אך קבוע. הכריכה שינתה פניה מעור כחול, לבד זהוב, לקשקשים ירוקים, למשי אדום, לעץ כהה וכן הלאה. דיאנה ידעה כי הקסם ימשיך להחליף את כריכתו של הספר לנצח, ואף על פי שזאת אשליה בלבד, הדבר גרם לה אושר רב. דיאנה האזינה רגע ושמעה בבירור כי חבריה עדיין חוגגים עם ההמון. היא חייכה לעצמה בשקט, התפשטה ונכנסה למטתה.
בקרוב תשוב הביתה...