In a den of thieves III

דיאנה הייתה ידועה בקרב אנשי הקרקס כבעלת שינה קלה מאוד, ובשנה האחרונה נודעה ביניהם גם כמי שאינה אוהבת לישון לבד, כך שכשהלוליין הרזה התרומם מהמיטה בבהלה דיאנה התעוררה מייד אחריו וכבר הייתה לבושה בגלימתה הרפוייה בעוד הוא נאבק במכנסיו ההדוקים תוך קללות שקטות. מחוץ לקרון הקרקס הישן נשמעו קולות שקשה היה לטעות במהותם. דיאנה הביטה בערגה אחרונה בלוליין המתלבש ופנתה לצאת מהקרון, אך הוא משך אותה חזרה פנימה, שלף את סכינו הקטן ואמר בלחש "הישארי כאן, חמודה! הקרקס מותקף. לא בטוח בשבילך להיות בחוץ עכשיו. אני אחזור עוד מעט". דיאנה חיכתה עד שהייתה בטוחה שהלוליין התרחק מחוץ לטווח שמיעה מהקרון ויצאה בשקט החוצה.
בחוץ החלה מהומה. ברור היה כי קבוצת שודדים תוקפת את מחנה הקרקס הקטן, מנצלת את אחת מעצירות הלילה שעשה הקרקס בדרכו המפותלת לעיר סף. דיאנה ראתה בבירור את דמויות השודדים, לבושי בלויים וחמושים בערב רב של נשקים שונים, ואת אנשי הקרקס המנסים להתגונן מפניהם, כל קבוצה במתחם הקטן שלה. שני מאלפי החיות - שהיו בעל ואישה - הוציאו מהכלוב את ברלו הזקן, דוב חום ענק ורע מזג במיוחד. ברלו הסתער בשאגה על השודד הראשון שנקרה בדרכו וסחף אותו במכת כפה אדירה ששלחה את השודד המסכן כבובת סמרטוטים ישנה אל מתחת לאחד הקרונות. מזלו של השודד הבא שנתקל בדוב היה גרוע יותר, מכיוון שברלו שאג בעוצמה ואסף אותו לחיבוק דוב מרסק עצמות. לאחר שמת השודד החל ברלו לחזור לכלובו באיטיות, תוך שהוא גורר את גופת השודד, ושני מאלפי החיות רק שמרו על מרחק בטוח מהדוב הרוטן ומטרפו המדמם.
הלהטוטנים השתתפו באופן פעיל יותר בהגנה על המחנה, משליכים סכינים בדיוק קטלני ונלחמים פנים אל פנים מול השודדים במוטות שיווי המשקל בהם השתמשו בעת הליכה על החבל מעל הזירה. הליצנים עשו ככל שביכולתם ללחום בשודדים, אך ברור כי לולא האשליין שסייע להם מצבם היה חמור מאוד. דיאנה התחבאה לרגע מאחורי גלגל העץ הכבד של הקרון וניסה לדמיין את מפת המחנה ממבט הציפור, תעלול מחשבתי קטן שלימד אותה האשליין. משהו בתוכנית הקרב היה שגוי. השודדים הגיעו מכיוון מערב, אך משמעות הדבר הייתה שהם עברו את קרונות האספקה והציוד לפני שחדרו למחנה השינה, ויכלו בקלות לגנוב את הציוד ולברוח עם התנגדות קטנה ביותר. משמעות הדבר הייתה שהשודדים חיפשו משהו אחר. דיאנה חשה לפתע דיגדוג קל בעורפה, וחשה בנשימתו של אדם נוסף מאחוריה. היא שלפה בשקט את סכינה הקטן שהיה מוחבא בשרוול גלימתה והסתובבה תוך שהיא מכה בזריזות בסכין לגובה הירך. הסכין פגע ברגלו של השודד ופצע אותו, והוא השליך את סכינו ונמלט מתחת לקרון. דיאנה פנתה לרדוף אחריו אלא שאז ראתה כי שלושה שודדים אחרים הבחינו בה והתקרבו אליה לאט, תוך שהם מרימים את חרבותיהם הקצרות. דיאנה חיטטה לרגע בכיס גלימתה והוציאה חופן עלי וורד מיובשים. היא זכרה את מילות הקסם מכיוון שבילתה את רוב יום האתמול לחזור עליהן. כבר כמה ימים שהקרקס היה על הדרך ההררית הקטנה והיה ברור כי גם הלילה לא יגיעו לכפר, ולכן דיאנה ניצלה את הזמן כדי לנסות לשלוט בלחש חדש - והנה כבר ניתנה לה הזדמנות לנסות אותו. דיאנה ניקתה את ראשה ממחשבות וניסתה בכל כוחה להתעלם מחיוכם המרושע של שלושת השודדים שהתקדמו לכיוונה. היא חזרה בקול על מילות הקסם והשליכה את עלי הוורד בחצי מעגל בינה לבין השודדים. שלושת השודדים עצרו במקום, מנסים לנופף בנשקם ולהתקדם, אך עוצמת הקסם הכריעה אותם לבסוף והם נפלו על הקרקע, ישנים בנחרה רמה.
ראשה של דיאנה הסתחרר לרגע מביצוע הלחש, ולאחר שהצליחה להתגבר על הסחרור יצאה בשקט מאחורי גלגל הקרון ופנתה לעבר מאהל הליצנים, שם ראתה לאחרונה את האשליין נלחם. כשהתקרבה, ראתה דיאנה שקבוצת הליצנים הצליחו להדוף את השודדים שתקפו אותם וכעת רדפו אחריהם במורד הגבעה, ואילו האשליין הרזה נותר עומד לבד ליד המדורה הגדולה שבמרכז המאהל, לבוש רק במכנסיו השחורים ואור האש מרקד על חזהו החשוף ועל פניו הריקות מהבעה. דיאנה רצתה להתקרב אליו, אך לפתע דמות נוספת התגשמה בינה לבין המדורה. הדמות הופיעה ממש מתוך האפלה, ודיאנה יכלה לראות רק את קווי המתאר של הדמות לאור המדורה. אך למרות החשיכה, נראתה הדמות המסתורית כאילו עשרות אורות כחולים קטנים מאירים אותה, וכשדיאנה התקרבה מעט יותר ראתה כי הדמות כולה מקועקת בעיטורי אותיות מסתוריות שזהרו בעוצמה באור כחלחל.
הדמות פנתה אל האשליין הרזה והרימה את ידיה. אורות כחולים זינקו מכפות ידיה ופרצו לעבר האשליין החשוף, אך הוא הרים את ידיו וכאילו אסף אותם מתוך האויר. ואז, לאור המדורה, החל האשליין לרקוד. ריקודו סחף גיזי אש מתוך המדורה שלידו ונראה היה כאילו כל תנועה שלו מלווה הייתה בשובל זהוב שנשאר לרגע באויר ואז נמוג. ריקודו היה כה סוחף עד כי דיאנה שכחה לרגע מסכנת השודדים ואפילו מאימת הדמות המיסתורית שהמשיכה להמטיר על הקוסם חזיזי אור כחולים, ועמדה מרותקת ללא יכולת לנוע. האשליין הניע את ידיו ורגליו בקצב הולך וגובר, אוסף אל תוך ריקודו כל אחד מחזיזי האור שהשליכה עליו דמות הצללים, ודיאנה הרגישה את עוצמת הקסם מרעידה את האדמה סביבם. לאחר כמה דקות, זעק לפתע האשליין בכאב ונפל על הקרקע בכבדות, קיסמו של הריקוד נשבר באחת. דיאנה רצה אל האשליין וחיבקה אותו בזרועותיה, והפנתה פניה אל הדמות המיסתורית. לאור המדורה ראתה כי הדמות היא גבר חסון, מקועקע כולו באותיות מוזרות, אפילו על חלקים מפניו ועל כפות ידיו זהרו אותיות הקסם בכחול. הוא בחן לרגע את האשליין השרוע ואת דיאנה האוחזת בו, ועוצמת מבטו גרמה לדיאנה להוריד ראשה לרגע. כשהביטה דיאנה שוב, ראתה במקום בו עמדה הדמות רק רצועות ערפל שחורות שנעלמו לאיטן והדמות נעלמה כלא הייתה.
דיאנה זעקה בכאב וקראה לעזרה, אך אפילו הכומר הקשיש שנדד עם הקרקס לא הצליח להציל את האשליין הרזה שמת באנחה שקטה ועוית של כאב על פניו.
דיאנה בכתה בשקט, דמעותיה חורצות שבילים באפר המדורה שדבק בפניה...