וולקאן הלך

וולקאן עמד ובהה בגופו מוטל על הקרקע, העובש כבר עשה את מלאכתו וכמעט ולא היה ניתן לזהות את הלוחם החסון.
"חבל... כמעט והייתי ראוי לשאת את רוח השבט" חשב לעצמו בעגמומיות.
לפתע אור בוהק הופיע בתקרת החדר ושתי נשים, חמושות בחניתות ארוכות, רוכבות על סוסים לבנים הופיעו בחדר הרחצה המטונף.
"וולקאן איירון-פיסט, אודין מצא אותך ראוי, אתה תצתרף אליו במלחמת אחרית הימים" אמרו בקולן הגבוה.
וולקאן קד בפני הוולקיריות נתן מבט אחרון בסביבתו ועלה על אחד הסוסים.
בעוד הם מגביהים לכיוון מקור האור וולהאלה ומושב האלים ניתן היה לשמוע את קולו של וולקאן מהדהד בחדר....

עוד נתראה, עוד נתראה

השעה הייתה שעת אחר צהריים.
השמש היתה מוטלת בשמים ככדור אדמדם ועגמומי והטילה אור חלש על המנזר בפסגת ההר.
החבורה כבר מיהרה בשלב זה של היום - לא ממש ברור למה.
המעבר הגדול כבר נחשף וכולם חשו רצון להכנס למעבר ולהמשיך אל מעבר להרים השחורים.
הספריה שעממה את וולקאן עד מאוד. הוא ראה את סוקא משתעמם עוד יותר... וולקאן חייך לעצמו כשנזכר איך הפך הלוחם האימתני לשותף נלהב בכל מעשה ונדליזם בכל מקום שחלפו בדרכם.
הוא לוחם כתף אל כתף עם האנשים הללו כבר לא מעט זמן וחיבב מאוד את חברתם. הם גם הצילו את חייו יותר מפעם אחת - ולפחות בקרב בני עמו (וחלק מן החבורה עוד קורא לנו - ברברים !!! חשב לעצמו ברטינה קלה) הדבר אינו מבוטל כלל ועיקר.
נותר להם עוד אזור אחד של המנזר בו טרם ביקרו. סקרנותו של וולקאן שכבר שבעה לאחר המפגש עם המתגנב הסמוי (שהצליח להוציא את וולקאן משלוותו. הוא כל כך התבלבל ששכח איך נלחמים בחשיכה.. הוא כעס על עצמו מצד אחד ומצד שני ולאחר שחזר לעצמו הצליח לחבוט באותו מנוול מעופף ובלתי נראה מספר לא מבוטל של מהלומות ! אולי אודין לא יבחר בו בגלל קרב זה - אולם גם המפלצת הבלתי נראית צלעה חזרה לביתה הארור חבוטה כהוגן !).
סקרנותו שבה והתעוררה למראה חלק לא מוכר זה של המנזר. הוא המתין עד שקאי פתח את הדלת והציץ לחדר מעבר לכתפו של קאי. החדר היה ריק ומסריח. במרכז החדר היתה בריכה גדולה ומעופשת - מקור הסרחון ככל הנראה.
קאי פסע לתוך החדר - אשר ממש הפך מואר יותר בזכות נוכחותו המרשימה של לוחם הצדק. גם סוקא וולקאן נדחפו אל החדר בזריזות - על אף שלא נראה בו דבר.
וולקאן וסוקא הבחינו יחד בדלתות בשולי החדר. וולקאן התלבט האם בכלל לבזבז זמן נוסף בחדר אולםפ כשראה את סוקא פוסע בצעד מהיר אל הדלתות ואת קאי מתקרב לעברן גם הוא - נזף בעצמו והתקרב בזריזות אל הדלתות. סוקא פח את הדלת הראשונה אל תא ריק.
וולקאן אחז בידית הדלת הסמוכה וכמעט עקר את הדלת ממקומה כשפתח אותה.
ענן חום עכור נפלט מן החדר אל פני הלוחמים. וולקאן חש מייד את עקצוצו הנורא של העובש החום. הוא הצטער שפתח את הדלת ומייד הצטער על שהיסס בכלל. איזה מן לוחם טוטם הוא אם היה מהסס לפני דלת מסריחה זו !!!
הוא הבחין בענן מתקרב ליתר חבריו.
הוא כבר חש על בשרו מה יעשה להם העובש הנורא הזה. מחשבה מהירה חלפה בו. אומץ לבו עומד למבחנו של אודין !!!
בניגוד לכל חוש ולכל הגיון הוא שאף מלוא ריאותיו מהענן החומצי והנורא וטרק את הדלת בחזרה - מנסה למנוע מענן העובש להגיע אל חבריו.
כל ריאותיו בערו, עיניו בערו והוא חש את ברכיו פקות. כוחו העצום לא עמד לו עוד והוא נפל על ברכיו - חש כיצד העובש מכלה את גופו מבפנים.
"אודין, הענק לי כוח !!!" התפלל בכל כוחו. הוא שמע את השתנקותם של חבריו ואת לחשושו המוזר של הקוסם האפל הזה שהצטרף אליהם לא מזמן. עיניו לא ראו עוד.
שניות ספורות של אימה צרופה וכאב לא ניתן לתיאור עברו עליו ולפתע הקלה כה רבה. הוא הזדקף. הפטיש חסר משקל בידיו.

וולקאן עמד ובהה בגופו מוטל על הקרקע, העובש כבר עשה את מלאכתו וכמעט ולא היה ניתן לזהות את הלוחם החסון.
"חבל... כמעט והייתי ראוי לשאת את רוח השבט" חשב לעצמו בעגמומיות.
לפתע אור בוהק הופיע בתקרת החדר ושתי נשים, חמושות בחניתות ארוכות, רוכבות על סוסים לבנים הופיעו בחדר הרחצה המטונף.
"וולקאן איירון-פיסט, אודין מצא אותך ראוי, אתה תצתרף אליו במלחמת אחרית הימים" אמרו בקולן הגבוה.
וולקאן קד בפני הוולקיריות נתן מבט אחרון בסביבתו ועלה על אחד הסוסים.
בעוד הם מגביהים לכיוון מקור האור וולהאלה ומושב האלים ניתן היה לשמוע את קולו של וולקאן מהדהד בחדר....

עוד נתראה, עוד נתראה

רק דבר אחד אני חייב להגיד:
וולקאן הלך - ולפחות קאי הלך אחריו

אלמלא אדון ביין - הייתי נפטר מכל הלוחמים בפעם אחת !!!!!

ידוע הרי שלוחמים הולכים בקבוצות ואם אחד הולך רוב הסיכויים שהשאר ילכו יחד איתו - משעמם להשאר לבד מאחורה

מי שיקרא את מה שכתוב על קאי יגלה שהוא לא ממש הלך אחרי וולקן, הוא גם לא ממש הלך... הוא דיי התגלגל לו משם