אחרית דבר או פתח דבר. לכבוד ות'לוט או לזכרו.

הכהן האפל נשען לאחור בכסאו.
היה זה כסא סגפני ונוקשה אשר הזכיר לכהן תמיד את מקומו.
משב רוח חם ולח נכנס דרך החלון אולם הכהן חש רק צינה עזה. צינת מוות.
"כך מרגיש טרף ניצוד" חשב לעצמו. אותה חבורת ארורים ששלח סטפן בעקבותיו עושה רושם נחושה מתמיד. אפילו המאלאקאז איבדה אותם. רגע לאחר מכן שב והזכיר לעצמו כי אינו יכול להרשות לעצמו מחשבות מסוג זה.
"מי שבחר לרקוד עם השטן - מוטב יחייך וירקוד" חשב לעצמו, "כי את המנגינה הזו - באמת אי אפשר להפסיק".
לעיתים חש כי האלף היה גרוע מן השטן. עיניו הבהירות - ועם זאת כה עמוקות ואפלות. מחשבותיו המצויות בכל עת ובכל דבר.
כח רצונו המצמית מסוגל היה לחתוך פלדה ואבן או כך לפחות נראה הדבר.
לפתע חש בנוכחות בחדר. שערות עורפו נעמדו, שרירו התכווצו והוא כבר גילגל את מילות הלחש על לשונו כשהריח את אותו ניחוח קלוש של יער . ניחוח של יער שהזכיר לו ימים רחוקים מאוד. גם מעשים אפלים שיפה להם השתיקה.
"כמה זמן אתה כבר כאן ? מתגנב לך בין כותלי מקדשי !" רטן בקול רם.
"לצערי לא מעט זמן" השיב לו קול מבין צלליו העמוקים של החדר. קול שקט אשר הכה בחדר ממש כאילו היה צעקה.
"משרתיך העלובים אינם משלימים את משימתם מהר מספיק. ידידיי בנסיכויות מאבדים את סבלנותם. האמן לי, אינך רוצה שדבר מעין זה יקרה. לא כעת... לאחר שנתת להם את מילתך."
הכהן שתק. הוא נעמד על רגליו והתקרב את החלון.
"אתה יכול למסור לידידיך שעד סוף החודש נעמוד במשימותינו. כדאי שגם הם יעמדו בחלקם בהסכם. גותמוג עצמו, שר הבאלרוגים של מלקור האדיר, יודע ומעורב בפרטי החוזה. החוזה נחתם בדמו של ראש השבט שנבחר על ידי גותמוג וגם מסדרך חתם עליו."
"חלקו הראשון של ההסכם מולא במלואו. השבט כולו הושמד עד האחרון שבהם. חרבו של ראש השבט נותצה ונקברה עם הריסות שבטו לעד".
"לצערי מקורותי שלי שונים משלך. לא רק שהשבט לא הושמד - אלא שגם החרב הנשברת לא נמצאה. זמן רב מדי ישבת כאן בין כתלי מקדשך והותרת את המלאכה לאחרים. בלאקמאר הוא איש מוכשר ללא ספק. אינני יודע אם אתה אפילו מודע למקורותיו המסוכנים של האיש - אבל הוא אינו עומד במשימתו. נשלחתי לבשר לך כי זו הפעם האחרונה שאנו נסבול רשלנות כזו מצד כוחותיך הנרפים".
"בנו של ראש השבט נראה בדוכסות של סטפן בחברת ידידים בעלי עוצמה. לא מן הנמנע כי החרב תגיע לידיו והוא יבין מה כוחותיה."
לפתע נרעד האלף כאילו אחזה בו רוח פרצים.
שליט נוודי המדבר מעולם לא ראה אותו כך. להפתעתו המחזה עורר בו אימה עזה. מה מסוגל לערער כך את הקוסם רב העוצמה הזה ???
דאלאמאר התרכז לרגע ואז פלט לחלל החדר מילה אחת. "ות'לוט". פניו של האלף לא נראו בחשיכת החדר אולם עיניו הבהיקו בעוז וגיצים של כעס ופחד ניכרו בהן.
השליט הרהר רגע קצר במילה והחליט כי הוא אינו מבין את משמעותה ואינו מכיר איש בשם זה.
מה לעזאזל מסוגל להבהיל כך את האלף רב העוצמה ?
דאלאמאר נראה כאילו הוא עולה בלהבות מרוב זעם. למעשה הוא עלה בלהבות ממש והכהן נרתע אל פינת החדר.
"ות'לוט !!!" זעק האלף וכל עורו בער בלהבה כתומה. לפתע נראה לכהן כי שר הבאלרוגים עצמו לא נראה עוד מבהיל כל כך...
האלף הבוער ריחף באוויר וטס אל מחוץ לחלון החדר אל שמי הלילה הפתוחים כמטאור ממש. הכהן רץ בעקבותיו אל חלון החדר וראה את הכוכב החדש טס במהירות אדירה אל המדבריות הארורים.

המאלאקאז חשה בנוכחות מדגדגת מזה מספר ימים. הנוכחות היתה תבונית ועזה אולם היא הקפידה להשאר מחוץ לתחום כוחה של המאלאקאז.
לפתע חשה המאלאקאז כוח רב עוצמה מגיע לכוונה. מימיה לא חשה בכח אדיר שכזה. ובזעם אדיר שכזה... או שמא מדובר בצער וחרטה אדירים ?

שולי מדבר הסיינד הצהובים הוארו בכתום עז עת שעמוד האש נחת מן השמים בכח הרסני על צמחיית המישורים הדלילה לא הרחק הביצת המאלאקאז.
כל העשב היה רמוס מעקבות רגליים וסימני הקרב ניכרו בכל מקום. חרבות שבורות וגופות היו פזורות סביב כאילו סופת הוריקן חלפה במקום. עמוד הלהבה נחת וחרך בקול צריבה עז שחתך את דממת הלילה. כל הצרצרים והחיות השתתקו ואף קול לא נשמע.
הצליל הראשון שחתך את הדממה כאילו היה פיצוץ עז היה קול פסיעתו החרישית של האלף על האדמה החרוכה והרמוסה.
גופת הוויברן היתה מוטלת בסמוך ומשוסעת מאין ספור פציעות. הגופה היתה מנוקבת חיצים ברבריים. הדבר לא נעלם מעיניו הבוחנות של האלף אולם מבטו היה מרוכז בדבר אחר.
על הקרקע היתה מונחת ברכות גופת אלף צעיר. סביבה היו פזורות אבנים שככל הנראה כיסו בעבר את הגופה אולם האבנים פוזרו סביב ע"י כח כנעלם כלשהוא אשר חשף את הגופה לאוויר הלילה הקר.
הגופה היתה מעוותת מעט ונפוחה מעט וסימני הרעל העז ניכרו בה – אולם נראה כאילו הגופה נחה בשלווה.
דאלאמאר מעולם לא ראה את ות'לוט שלו כל כך. צערו איים להציף את מחשבותיו.
הוא התמקד בפניו של האלף וחמתו עלתה בו שוב. עורו שב וניצת בלהבה כתומה. הוא הניע מעט את אצבעותיו וגופת הוויברן החלה מתפרקת. האטומים המרכיבים אותה החלו נמלטים איש מרעהו עקב כוחו הקסום הנוראי של האלף. כל חוקי הטבע התכופפו כולם וקדו בפני כח הקסם הנורא שפירק את הסביבה כולה למרכיביה הגולמיים ביותר.
דקה לאחר מכן בערך לא נותר דבר במקום למעט גופת האלף.
דאלאמר הביט בה כעת בקור רוח.
הוא התקרב, התכופף והרים את הגופה כאילו היתה חסרת משקל.
הוא שב והעיף מבט סביבו. משנן במוחו החד את כל הפרטים. את עקבותיהם של מגפי הברברים מאתראוגין, את חיצי בני הארוטהיים המנקבים את האדמה ואשר ניקבו את פגר הוויברן, את החתכים והדקירות המדוייקים שיצרה סערת חרבות של אומן נשק ואפו הריח ניחוח בושם קלוש ואיתו את עקצוץ כוחות הקסם הזרים. הוא שאף שאיפה גדולה של אוויר.
כעת יכול היה לחוש את מרכיבי הקסם שהיכו במארג הקוסמי עצמו. הוא חש את העיוותים הקלים שנגרמו במארג. חש את כוחות הקסם על מישור הזמן.
הוא ראה בעיני רוחו את לחשיו של ות'לוט חובטים במארג ואז מצא את שרצה – הוא חש את עקצוץ האשליות סביבו. הוא חייך חיוך דק והאש הכתומה שבה והקיפה אותו ואת הגופה שנשא בידיו.
כדור האש העצום שב והמריא מן המדבר הארור ונעלם בשמי הלילה הקרים.
הגיע הזמן ללמד את פטריידס השוטה המתקרא שליט נוודי המדבר לקח שלא ישכח בחיים. או באלו שאחריהם.
גם חבורת הפחדנים בנסיכויות גאלאנטרי ילמדו לקח שלא ישכחו.
הוא רק צריך מעט זמן נוסף. לתת להם לרקד עוד זמן מה ואז יגיע אותו רקע חמקמק והוא יוכל לשוב ולהכנס לחלון הקוסמי.
הוא ראה בעיני רוחות את עיני שעון החול.
"אני מגיע, שאלאפי." אמר ללא קול. "אני אוציא אותך משם".

הלילה נעשה קר וחשוך יותר.

על ידי הסקת מסקנות זריזה אני אבין שדלאמר עצבני ממש והוא לצידנו כעט

וואו!!! מדהים!!!
ידענו שפטראיידיס הוא "השליט" או שרק אני לא ידעתי?
הסיפור כתוב בצורה משוגעת! כל שורה יותר טובה מזו שקדמה לה.
כשהייתי בטוח שגמרתי לקרוא את הטוב ביותר, הגיע המשפט האחרון שהעביר בי צמרמורת שלא ידעתי כבר הרבה מאד זמן, תודה!

long live the god!!!!!!!!!!!

גיא, לא התיחסתי לזה אבל שאפו!!!! ממש ממש מדהים, הופתעתי, אהבתי.
אין צורך להרחיב...

תודה תודה

רק ניסיתי להראות לכם איך אני מנסה לחבר את הכל ביחד

אני מנסה ליצור פה סיפור גדול אחד - לא תמיד מצליח אבל מנסה...

אני מרכינים את ראשינו בענווה,
מוחים דמעה בודדה,
ונשארים חסרי מילים.

גיא התרשמנו כולנו,
והרי ידוע שהמקום הכי טוב ליד האח שמור תמיד רק לאדם אחד
The story teller

אחי כולם הגיבו לפני בגלל שאין אינטרנט בבית של ההורים

אבל סחטיין!!! כתוב יפה, מושך ומסקרן הלאה... במיוחד כי אלה אנחנו בסיפור.... ותודה על הרמז לחרב של אבא... כבר היו לי חשדות