"תקווה חדשה על סיפו של חורבן" או "מן הפח אל הפחת"

מראה הקירות לבדו היה מסוגל להוציא מן הדעת אלף שפוי. בני האנוש קצרי הרוח סביבי לא הוטרדו ככל הנראה מכל הסובב אותם. אפילו דיאנה, הלהטוטנית המוכשרת והנבונה לא הופרעה, כך נראה, ממישור זה.
לא שהקירות והמישור כולו לא עוררו הערכה בכל מתבונן מיומן. להיפך - הם עוררו הערכה רבה לכשרון שיצר את כל אלו ובד בבד העידו כאלף מונים על כשלונו הצפוי. העדר החיים, זמזומו הטורדני והקבוע של הפעמון, המכניות ויצורי הלימבו המשוטטים במישור קיום תלוש זה יצרו מועקה תמידית.
חצי האלף הצעיר שלחם עמנו איבד את חייו וכל מאמצינו להשיבו לחיים לא צלחו. מי יתן ופוסיידון ילווה אותו להיכלי מנדוס עם נשמות אחיו למחצה - האלפים.
על אף היותו יציר כלאיים הוא התחבב עליי בפזיזותו האנושית ובהערכתו האלפית את המבוגרים ממנו. זו דרכם של ההרפתקנים.
הדלת נותרה נעולה ומנעול המספרים שעליה נותר בשלו.
הותרנו את אבלנו מאחור והייתי מרוצה לראות את צעירי החבורה אוספים את עצמם, מניחים את אינקון וזכרו מאחורינו ונעמדים בשנית מול הדלת המתכתית.
סוקא חבט קלות בדלת מעריך את חוזקה, קורנוס בחן את המנעול ואת החדר הגדול בו עדיין פעם הפעמון. דיאנה ואני בחנו מעט יותר לעומק את המנעול.
דיאנה החליטה לתקוף לעומק את המעול עצמו. נאספנו סביבה מוכנים ולחשיה היכו במנעול. המנעול לא נפתח וסוקא שב וחבט בדלת אשר נותרה חתומה.
אחרי התייעצות קצרה ביני ובין דיאנה החלטתי לתקוף את הדלת במקום את המנעול. תיעלתי את האנרגיה והקטנתי את הדלת עצמה. הדלת הצטמצמה והצטמצמה ולבסוף נעקרה מציריה ונותרה מחוברת ותלויה ברפיון על המנעול.
סוקא הסתער פנימה בזריזות וקורנוס מייד אחריו. דיאנה כהרגלה השתהתה מאחור ואני מיהרתי בעקבות הלוחמים. כבר כשחציתי את הסף יכולתי להבחין בצחנת היצור. גופו הארוך ומכוסה הקשקשים נכח בחדר ליד סטנד נמוך ועליו כדור בדולח או קריסטל חלבי.
הזהרתי מייד את כל ידידיי הצעירים מפני מבטו של היצור ולמרות זאת אני משוכנע כי סוקא הפזיז הגניב מבטו אל פני היצור בעוד חרבו מזמרת בדרכה אל גופו של היצור. קורנוס קרא אליו את כוחו של אל הציד, נזהר מלהביט בפניו.
שמעתי את דיאנה קוראת ללחשיה וזימנתי גם אני את כוחי על מנת להכות ביצור. היצור הזדקף ונשף עלינו גז רעיל מלוא ריאותיו. זו היתה נשימתו האחרונה של היצור. הצלחנו כולנו לעצור את נשימתנו אולם הגז צרב את עורנו. איבדתי את הריכוז בלחש וחשתי אותו חומק ממוחי ואת אנרגיית הקסם מתפזרת. גם קורנוס נאלץ לעצור את קריאתו לאלוהיו באמצע כתוצאה ממכת הגז.
חרבו של סוקא כבר התיזה לכל עבר את דמו של היצור. נטיף מתכת נוצצת עצום הופיע מעל היצור ונפל עליו בקול רעש נורא. מבטו של היצור הטיפש הבהיר כי היצור טרם הבין בעצמו כי הוא מת. גופו נמחץ אל הקרקע לפני שמוחו הבין זאת.
נטיף המתכת הזוהר נעלם מייד לאחר מכן ודמו של היצור זרם על הרצפה. דיאנה פסעה אל החדר, ניצוצות הקסם עוד נראים סביבה, אוויר החדר נעשה ראוי לנשימה בשנית ויחד ניגשנו אל הכדור. סוקא בעט ביצור מעט וקורנוס ניקה את בגדיו מזוהמת היצור.
הכדור לא נראה בעל פוטנציאל מזיק. עטפתי אותו בגלימה ולקחתי אותו אלי. עם הרימי אותו חשתי גל אנרגיה ואמונה. פצעינו החלימו להם במלואם ! היו כלא היו !
נמלאנו תחושת שליחות מחודשת וידענו כי אנו עושים את הדבר הנכון. לקחנו את הכדור עמנו ושבנו אל החדר המרכזי. לא היינו בטוחים אם ישנו קשר בין הפעמון לכדור הבדולח. קורנוס החליט להכות בפעמון הגדול. הפעמון צלצל אמנם אולם מהר מאוד שב לריטוטו הטורדני. לא מצאנו קשר כלשהוא ואחרי התלבטות קצרה החלטנו להוציא עמנו את הכדור מכאן דרך פורטל שמצאנו בחדר המחקר של יוצר המישור.
לא ברור לי למה, מציאת הכדור תרמה לתחושה טובה יותר של עשיית הדבר הנכון וגרמה למישור כולו להראות אחרת.
צעדנו בדממה אל חדר המחקר. לא ראינו נפש חיה וגם לא את יצורי הלימבו הארורים.
הפורטל אכן היה שם ויכולנו לראות דרכו חדר כלשהוא. בדקנו שוב כח כל ציודנו עמנו, נשאתי תפילת פרידה אחרונה מגופתו של אינקון ידידנו הנשארת במקום שכוח אל זה ופסענו ביחד דרך הפורטל.
התגשמנו בחדר אפל וקר. הקור הכה בנו מייד כשפסענו לחדר ויחד איתו יכלנו לראות כי מדובר במרתפים כלשהם. תקרת החדר היתה גבוהה והחדר היה שילוב של מערה טבעית וחציבה גסה באבן. לא עבודה אלפית בוודאות...
חשתי את אדי נשימתי לפני ומייד כשהסתובבנו הבחנו בדבר הבא הבולט בחדר. ענק כחול עור וגבוה עומד בפינת החדר. הענק שמע את שקשוק שריונו של סוקא והסתובב אלינו מייד. הענק הניף גרזן קרב אדיר מימדים וקורנוס קרא אליו מייד לבל יתקיף אותנו.
הענק קרא גם הוא בקול בשפה שאותה לא הבנו אולם הסתערותו על קורנוס לא הותירה מקום לספקות בדבר כוונותיו...
סוקא הסתער על הענק וחרבו הבזיקה באוויר. חרבו העצומה של קורנוס התוותה גם היא קשתות באווירו האפל של החדר. מבטו של הענק ימינה וקריאותיו גרמו לנו להבין כי הוא קורא לחבריו לעזרתו. דיאנה נצמדה לפינת החדר בכדי לא להרמס בקרב הסוער בין שני הלוחמים והענק. זימנתי במהירות אנרגיית קסם ומילאתי את החלל אליו הביט הענק בערפל סמיך. כל מי שיחוש לעזרתו של הענק יאלץ למצוא דרכו בערפל הסמיך ואולי יתעכב את משך הזמן הנדרש לסוקא ולקורנוס להכניע את הענק. במחשבה שניה החלטתי עוד להוסיף שכבת חלקלקות קסומה ומציקה לרצפת החדר אשר יחד עם הערפל - תקשה מאוד על החשת עזרה לענק.
בעוד אני רואה בעיני רוחי את הרצפה מתמלאת בחומר חלקלק התנוורתי כולי מהערפל. סיימתי את הלחש והבטתי לאחור. שני דברים זינקו מול עיני. קורנוס האוויל אוחז בידיו אבן זוהרת ומסנוור את כולנו (ומסמן לחבריו של הענק לאן להגיע !!!) וגרזנו של הענק הממהר אליי. לא הספקתי לחמוק והגרזן חבט בי לצד החדר. מזלו של הענק שכוחותי עוד הגנו עלי ! יצור ברברי ושפל !
קורונוס שמע את כעסי והסתיר את המאור הקסום שהחזיר והחדר שב לאפלוליותו. סוקא הקיז את דמו של הענק שוב ושוב והענק עשה מיטב מאמציו לחבוט בו - ללא הצלחה.
יכולתי עכשיו להבחין בשני ענקים נוספים, נופלים ונחבטים בערפל - אולם עושים את דרכם אלינו מהר ככל שיכלו !
דיאנה זימנה את כוחותיה ומחושי הענק של הקוסם אוארד זינקו מרצפת המערה - נאחזים ברגלי הענקים וקורעים את בשרם. סוקא וקורנוס הכריעו את הענק בינתיים והתפנו אל שני הענקים הפצועים אשר מיהרו אל החדר בנהמות קרב.
שוב קראתי לכוחות הקסם וכדור אש נוראי התפוצץ על הענק הראשון שמיהר אל האולם בו היינו. החלטתי להאיץ את תנועותיו של סוקא ולהפוך אותו למערבולת של חרבות. הענק שהבחין במאמציי שלח אלי חבטה מכוונת היטב ושוב חמקה אנרגיית הלחש בלי לממש את רצוני ! הדבר מתחיל לעורר בי זעם אנושי ממש !
שני הלוחמים הפילאו את מכותיהם בענקים ודיאנה שיגרה אליהם חצי להבה וחצי חומצה. שני הענקים עוד היו פצועים ממחושיו של אוארד המופלא ותוך פרק זמן לא ארוך הוכרעו גם הם על ידינו.
יכולתי להבחין בסוקא המרוצה והגאה בועט בגופות הענקים ובקורנוס מחייך מאוזן לאוזן, בודק על גופות הענקים מה ניתן למצוא. דיאנה האיצה בכולנו למהר וגם אני נישאתי על גלי הצלחתנו והחלטנו לנסות להפתיע את יתר הענקים בטרם יערכו לקראתנו.
ברגע זה נזרעו זרעי הפורענות שאת פירותיהם הבאושים קצרנו אך שעה קלה לאחר מכן. הלוואי ופוסיידון היה נותן יותר סבלנות לעבדיו הנאמנים. ברגע זה היינו כגלי הים הנחפזים אל החוף - בטוחים בכוחם לשחוק את היבשה ולסחוף אותה עימם !

המשך יבוא...

אחלה אחלה אחלה

אבל...
שכחת שאחרי ויכוחים ארוכים אני צלצלתי בפעמון... היה גלגול הצלה ולא קרה כלום...

ואחי.... תירגע.... ישך ימבה שגיאות כתיב

אכן - ימבה שגיאות כתיב כי כתבתי רצוף ללא תיקונים ולא היה לי זמן לעשות הגהה.

תיקנתי את מה שבלט לי בהצצה זריזה עכשיו.

מה אכפת לכם כל הזמן מהשגיאות כתיב?! דופק סיפור יפה וכל מה שנשאר לך בראש זה שהיה שגיאות כתיב, ממש מעניין תתחת, כאילו אנחנו באקדמיה ללשון פה ואליעזר בן יהודה בכבודו בעצמו מתהפך בקבר

.אל תתנצל על כלום גיא, יגאל תתנצל על שאתה ילדה קטנונית
ליאור ועמית אני לא רוצה לשמוע מילה!

החלטנו לנצל את הצלחתנו ולמהר אל תוך המערה - מקווים שהשומרים הענקים לא התליחו להזעיק את יתר חבריהם. השקט מן המערה בישר טובות...
היום כבר ברור לי שאפילת ושתיקת המערה היו כלע פעור הממתין לבולענו !
המשכנו בדרכנו במערה. מוכנים לבאות.
המערה נפתחה לחלל גדול. 2 שולחנות כבירים נמצאו בו וסביבם כסאות ענק. בחדר נמצאו גם 3 עוגים המטאטאים את הרצפה ומנקים את החדר. ליד שולחנות האוכל נראו גם העוגים כמו ילדים קטנים.
העודים התעלמו מאיתנו לחלוטין. החלטנו לנהוג כמותם ושמחנו להזדמנות להפתיע. בחדר היו שתי דלתות מולנו ומעבר מערה גדול ואפל מימיננו. החלטנו להמנע מחציית החדר והלכנו בזהירות ולאורך הקיר אל המערה האפילה.
למרות מאמציי לא הבחנתי במשהו חריג במערה. עם התקרבותנו לפתח המערה עלתה צחנת כלבים באפי. אלו בוודאי זאבי החורף השומרים על מבצרם של הענקים !
המשכנו אל מעבה האדמה. משמאלנו נפתח מעבר גדול נוסף וממנו בקעה הצחנה האיומה. סוקא ביקש להכנס ולהתמודד עם הזאבים עכשיו ומייד. הדגשתי את העובדה שעד כה הלך לנו מהר וחלק. אסור לקלקל את ההפתעה כבר עכשיו. צריך לרוץ קדימה ולשמוח שעקפנו את השומרים.
באי רצון הסכים איתי סוקא וכך היה.
סוקא וקורנוס מובילים, אני ודיאנה אחריהם. עצבינו היו מרוטים אולם ידענו כי אנו יכולים לכל המדיע מולנו.
עוד מעבר נפתח משמאלנו. לא היה ריח מיוחד למעבר זה אולם הוא היה גדול מאוד.
המשכנו עוד מעט קדימה. רעש מתכת מתחככת בסלע הגיע לאוזנינו. הקשבנו שניה אחת ושמענו את הלמות צעדי יצור עצום לעברנו. השרשרת הקושרת אותו נגררת העקבותיו !!!
צעקתי לכולם לסגת במהירות ורצתי אחורה, תופס את ידה של דיאנה תוך כדי ריצתי. הרעש הלך והתגבר ולמרבה הזוועה הסתיים בקול נפץ אדיר של קריעת מתכת. בלי להביט הבנתי שהיצור קרע את כבליו והוא עט על סוקא. בהמשך המסדרון כבר הבחנתי בחמישה זאבי חורף מגודלים באים לקראתנו. הפעלנו את ה"אזעקה"... לא מן הנמנע שנפגוש גם בענקים עכשיו.
הצצתי לאחרו וראיתי הידרה סגולה ואדירת מימדים שואגת וראשיה מנסים לנשוך את סוקא. סוקא רקד ממש סביב היצור וכרת את ראשי ההידרה בזה אחר זה. ההידרה שאגה בקרב ענקים זה. ראשיה נושכים את סוקא ונושפים אליו אדי קור מקפיא.
זימנתי את כוחות הקסם וראיתי את דיאנה החיוורת עושה כן גם היא. לא היה עוד טעם בשמירה על השקט.
קרני אור צבעוניות נפלטו מידי מהממות את הזאב המזוהם העומד לפני. זאב נוסף נשף אלי אדי קור מקפיאים וזינק לעברי ! בזוית העין הבחנתי בדיאנה מכה בקסמיה את שני הזאבים העומדים מולה.
קורנוס נאבק בזאב נוסף סוקא והידרה היו שקועים במחול לחימה מדהים. חרבו של סוקא שבה וערפה את ראשי ההידרה שהתפתלו ושאגו בנסיונם לנשוך ולגרוס את בן האנוש חד החרב המרקד סביבם !
ניתקתי בכח את מבטי ממחול החרבות הזה, זימנתי את הכוח בשנית ושיגרתי כדור אור שחור אל הזאב. הזאב איבד מייד את הכרתו והתמוטט מחרחר אל הרצפה.
דיאנה עוד חמקה כמיטב יכולתה מאחד הזאבים, קורנוס לחם בזאב נוסף וסוקא וההידרה דיממו שניהם. סוקא הלך והכריע את ההידרה ! קורנוס הכריע את הזאב שמולו, זינק לעברי וחתך את גרונם של הזאבים השרועים על הרצפה מחוסרי הכרה.
דיאנה הכריעה את הזאב שעמד מולה וסוקא ערף את הראש האחרון של ההידרה שמולו. השקט בעמד בחלל המערה היה כצעקה ממש. קול חרחורי החיות הגוססות, התנשפויותיהם של סוקא וקורנוס וקולה החד של חרבו של סוקא בעודו מנקה אותה על פגרו של אחד הזאבים היו הצלילים היחידים שהדהדו בחלל המערה.
המתנו עוד מספר דקות להשיב את נפשנו. החלטנו להמשיך - אם כי די ברור כי הפתעה לא תהיה כאן...
החלטנו שלא להכנס למאורת הזאבים ופנינו אל הפניה שממש לפני הקרב התעלמנו ממנה.
המנהרה היתה חשוכה, קפואה וגדולה. נשאתי תפילה חרישית לפוסיידון ואני כמעט נשבע שיכולתי לשמוע את דיאנה מלחששת לעצמה משהו. הגברת הזו עוד תחזור בתשובה. למרות היותה בת אנוש - אולי אציע לה לערוך איתי וידוי פרטי...
לאחר מספר דקות איטיות של אימוץ העיניים יכולנו להבחין כי המערה נפתחת לאולם עצום בגודלו. משמאלנו עמד כס ענקי ועליו ישב ענק - הענק הכי ענקי שראינו עד כה ! זקנו היה אפור ועורו כחול, שריריו השתרגו לאורך זרועותיו ולאורך רגליו. לא היה ספק כי לפנינו "הבריון השכונתי". לפניו בחלל החדר עמדו שני ענקים נוספים. לבושים ומצויידים טוב בהרבה משלושת הענקים שכבר פגשנו. כאן מדובר כבר במעמד אחר לחלוטין... החדר היה מואר באור לפידים. מולנו נפער פתח שחור אחר ומימיננו יכולנו להבחים במערה נוספת. דלת קטנה יחסית היתה מולנו גם כן.
תשומות לבנו התמקדה בענק הישוב על הכס. פסענו לתוך החדר בזהירות אך בבטחון.
"טוב שבאתם - בני אנוש קטנים" הכריז הענק. "תוכלו לשרת אותי ! אני גוניר הענק הכביר ! שליט המצודה !". סוקא החל לרטון לעצמו ואיתו קורנוס. שני אלו נוטים תמיד לחטוא את חטא ההיבריס.
דיאנה כרעה על ברכיה והכריזה כי היא גאה ושמחה לפגוש את גוניר הכביר.
קדתי גם אני בפני הענק ורמזתי לקורנוס ולסוקא לעשות כן. שלפתי מתרמילי שיקוי מכושף והכרזתי על התשורה שאני מציע לגוניר הענק הכביר.
קורנוס קד באי רצון הפגנתי. אחד הענקים קרב אלינו לקבל את התשורה וקולו רעם אל סוקא - "כרע ברך או שאגרום לך לכרוע ברך !". יכולתי לחוש בחשמל ממש יוצא מסוקא לחלל החדר !
הענק לקח ממני את התשורה והביא אותה לפני גוניר. ראיתי את גוניר מזמן אליו כח קסם ובודק את התשורה. כשהבחין כי היא קסומה הנהן בשביעות רצון והענק הניח את השיקוי ליד הכס. עכשיו ידענו כי גוניר מטיל לחשים ! הוא בודאי השאמאן של שבטו. אם כך הוא לא רק הבריון השכונתי - מדובר בענק שכלל וכלל איננו טיפש ! יריב ראוי ללא ספק.
הענק המשרת את גוניר שב והתקרב אלינו. "כרע ברך משרת עלוב !" הוא שאג שנית אל סוקא. גוניר עצמו שאג - "הענש אותו !".

חטא ההיבריס עמד בחלל האוויר ! ואני... חטאתי ! יסלח לי פוסיידון על מעשיי !

"לא !!!" שאגתי לענק כחול העור. "אני אעניש אותו בעצמי !"
סוקא ההמום הביט בי וכך גם קורנוס.
זימנתי את כוחו של פוסיידון אלי. חשתי בעקצוץ הקרב באצבעותי ואת כוחו של פוסיידון זורם בעורקיי. ידעתי שפוסיידון איתי וזימנתי עמוד אש נוראי - והיכיתי את גוניר בעמוד האש !
גוניר שאג בזעם וזינק מכסאו לעברנו, שני הענקים הניפו את גרני הקרב שלהם והסתערו לעברנו.
גוניר נע במהירות מדהימה ומכשפת. עוד בטרם הניף סוקא את חרבו נמצא גוניר לפניו - חובט וחותך עם גרזנו הכביר. כמו בהילוך איטי ראיתי את הגרזן חובט בסוקא ושמעתי את סוקא זועק בכאב, כמעט שומט את מגינו וכורע על ברך אחץ ובטרם הספקתי לעכל את משמעות המכה חבט גרזינו בשנית בלוחם האגדי שהתמוטט אל רצפת החדר - מדמם דימום אנוש. ידיעותי המקיפות ברפואה הבהירו לי כי לפני אדם מת.
באותה השניה הבנתי כי חטאתי. ביקשתי את מחילתו של פוסיידון, זימנתי אלי את כוחות הקסם, קראתי במחשבתי לכוחות הקסם של מטה העוצמה ותחלתי להכות בענק שעמד מולי במלוא עוצמתי.
לא כל כך הבחנתי במעשי ידידיי אולם יכולתי להבחין בקורנוס הנלחם בגוניר עצמו ובדיאנה מזמנת את קסמיה ונאבקת בענק השומר הנוסף.
הקרב ארך דקות ארוכות ללא הכרעה. שאגות הקרב של הענקים נבלעו בשאגות כאבם ובקולות הזמרור שלי ושל דיאנה. לא אחת הבחנתי בכוחו של קורנוס מכה בגוניר. הענק שלפני כרע תחת הנזק ונפניתי אל גוניר. באותו הרגע ממש ראיתי את גרזינו מכה מכה אנושה בקורנוס ונסיך הברברים קרס אל הרצפה - לא לפני שהותיר את גוניר מדמם וצולע.
הקרב לא נלך לטובתו. היינו חייבים להכריע במהירות את הענק הנוסף ואז לאלץ את גוניר להפסיק את הקרב על מנת שנוכל לחלץ את גופות חברינו ולהתחנן לרחמיו של פוסיידון - ויעצור את נשמותיהם לפני כניסתן להיכלי מנדוס. מי יתן ואוכל לשכנעו להשיבן את הגופים הרצוצים כאן בעולמנו !
יחד עם דיאנה הכרענו את הענק האחרון והכינו בגוניר בלחשינו. דיאנה אחזה בבדיד הברקים ואני במטה העוצמה. חזיזי חשמל היכו בענק השואג בעודו חובט בהגנותינו הקסומות פעם אחר פעם.
העייפות ניכרה בכולנו. לאחר שני סיבובי לחימה עקרה, עצר הענק החרוך והצולע לשאוף אוויר. נשמנו בהקלה שכן מגיני הקסום כבר עמד לקרוס גם הוא. הענק עמד לרגע, מסדיר את נשימתו ואז הניח את ראש גרזינו על הרצפה. אוחז בשתי ידיו את ידית האחיזה של הנשק המרשים.
"אקבל את כניעתכם כעת" אמר גוניר.
"אנו מוכנים להפסיק את הקרב כעת" עניתי לו בזהירות. "אולפ נעשה זאת אך ורק בתנאינו אלו. ראשית, נזכה למנוחה הולמת כבר עכשיו - עם גופות חברינו עמנו. נבוא לפניך שוב לאחר מכן ונחליט על גורלנו הלאה"
פוסיידון עמד לימיני. "אקבל את הצעתכם - עבדים !" פלט הענק.
"גשו למגורי העבדים וקח את גופות חבריך אתך !" הענק שאג ואל החדר נכנסו מספר עוגים. הענק הפצוע נהם אליהם והם פתחו את הדלת הקטנה שהיהת מולנו בעת שנכנסנו.
"אלו המגורים" נהם העוג בשנאה.
נכנסנו לחדר מצחין. עורות בעלי חיים מוכי פשפשים היו מוטלים על הרצפה ויצרו "מיטות" - אם ניתן לקרוא כך לפרוות מוכות השחין הללו. סגרנו אחרינו את הדלת ונעלתי אותה בקסמי מייד.
לא היה לנו ספק שהענק עושה כמותנו...
לא היה זמן לאבד.
טיפלתי בשני חברי המתים. חבשתי את פצעיהם, שטפתי את פניהם והכנתי אותם לטקס המורכב. לא נתתי לעייפותי להשפיע עליי. דיאנה היתה סחוטה מעייפות. יכולתי להבחין בכך מייד.
גם אני לא יכולתי לערוך כעת את הטקס. חששתי שלא אחזיק מעמד ולא אוכל לתעל את כוחו של פוסיידון מחד ואת העברת הנשמה אל הגוף הגשמי מאידך.
שאבתי אליי עוצמה מטבעת המחיה, מצאתי לי פינה ללא פשפשים ונשכבתי לנוח.
לאחר שעה וחצי לערך התעוררתי מחבטות בדלת ונהמות מצידה השני. גם דיאנה התעוררה. הקולות הבהירו לנו כי מדובר בעוגים.
וידאתי כי הדלת נעולה ותעלמתי מיצורים דוחים אלו.
העוג מן העבר השני לא ויתר וחבט בדלת כאילו היו ענקים מצליפים בו בשוטים מן העבר השני. למעשה - לא מן הנמנע שכך הם פני הדברים... נמצא שהדלת - היא שלא עמדה בעומס כוחו של העוג מן העבר האחד וכוחות הקסם מן העבר השני - והיא התרסקה לשברי עץ. העוג פסע אל החדר בשאט נפש. "האדון מזמן אתכם אליו". "אנו נחים ומתפללים לעילוי נשמת ידידנו ! אמרתי לעוג בשפתו הירודה. "לך מכאן ואל תשוב לפנות אלי, משרת עלוב !" העוג התעלם מדברי - אולם הוא יצא מן החדר.
רגע לאחר מכן חזר העוג והשליך אל החדר בת כלאיים אנושית למחצה !
היא הפלה על רצפת החדר - נראית מותשת ומיואשת. היא קמה באיטיות - פסעה אל אחד היצועים מוכי השחין והתמוטטה לה שם.
על אף היותה רק בת כלאיים - יופיה ניכר בה כמו גם שנותיה ועברה ההרפתקני. מה מביא בחורה שכזו למבצר הענקים ? לבדה ?
היא נראתה כה אומללה ומותשת - עד כי למרות שאלותינו הרבות - לא הפרענו את מנוחתה. בלי לבדוק יותר מדי חשנו עמוק בפנים כי לא מדובר בליחת אופל כלשהי. דיאנה משכה בכתפיה והביטה בי. ניתן לבת הכלאיים האומללה לנוח עמנו. נציל נשמה תועה זו מציפורני הענק האכזרי גוניר.
דיאנה קראה אליה את כוחו של אל ההרים. קירות המערה עצמם התלכדו והפרידו את הכוך המצחין בו נמצאנו מיתר המערה. כעת לא היתה דלת לפרוץ אותה ! דיאנה קראה אליה כוחות נוספים והודות ללאומונד, יכולנו לנוח בבקתה מוגנת ובה אוכל, מחסה ומיטות נקיות.
הטבעת הזינה אותי וכבר לאחר שעתיים - קמתי רענן למדי - אם כי עדיין פיעם בי בעוז יצר הנקמנות. הרגעתי את יצרי כפי שאנו האלפים נוהגים לעשות ונשמתי עמוק.
דיאנה עוד ישנה וכמוה גם בת הכלאיים.
סידרתי את גופתו של נסיך הברברים, עבדו של אל הציד, לקראת הטקס המורכב. אטמתי את מוחי מכל הפרעה והפלתי תחינותי בפני פוסיידון האדיר מכולם. חשתי את תפילתי פורצת לה דרך לעולם שמעבר ! פוסיידון עצמו סימן לי את נשמתו של קורנוס - ממהרת לה הלאה כדרכן של נשמות בני האדם... שלחתי את מחשבתי וקראתי לנשמה לשוב אל הגוף הממתין. נשמתו של קורנוס לא התנגדה. בוודאי יש לו משימה חשובה עוד להשלים כאן ! נשמתו נענתה לקריאתי ויכולתי לחוש אותה נעזרת בי ואת פוסיידון מאיץ בה לשוב אל הגוף בן התמותה המוטל לפני. לפתע התנתקתי מהעולם שמעבר. עצרתי את נשימתי בדריכות. ואז ראיתי את חזהו של הברברי עולה ויורד. הוא היה שקוע בשינה אולם נשמתו שבה אליו והיא מאכלסת שוב את גופו.
הגוף לעולם לא ישכח את שעבר עליו והוא ישא את צלקות האירוע למשך יתרת חייו - אולם מי יתן ומשימתו תושלם כבר בקרוב.
ניגשתי אל גופתו של סוקא. גררתי את גופתו למרכז החדר והכנתי אותה לטקס.
שוב הפרעתי לפוסיידון בתחינותי. פוסיידון שוב נעתר לי והתחלית במסע חיפוש נשמתו של אשף החרבות. הצלחתי לאתר את הנשמה וזימנתי אותה אל הגוף הממתין לה. הנשמה סירבה לשוב עימי ! נמלאתי ספקות והנשמה התרחקה ממני בזרם הנשמות. סילקתי את הספקות ממוחי. שבתי ואחזתי בנשמה ואילצתי אותה בכח רצוני לשוב אל הגוף המוטל לפני.
הגוף פרפר אולם לא קלט את הנשמה ! מיקדתי את כח רצוני. שכחתי את כל הוסבב אותי ואילצתי את הנשמה לשוב ולהאחז בגוף !
כל כוחותי אחזו בה וללא הועיל ! הגוף לא יכול עוד לשאת את רוחו של אמן החרבות.
פוסיידון נגלה אלי והורה לי להרפות מנשמת בן האדם. שחררתי בצער ובכאב את הנשמה. לרגע יכולתי לחוש בנשמתו של סוקא פונה אלי ומודה לי על צערי הכנה. היה שלום לוחם דגול ! מי יתן ופוסיידון עצמו ילווה את נשמתך להיכלי מנדוס למנוחת עולמים עם גדולי ואדירי העולם !
החדר שב והתגשם מולי. התנשמתי בכבדות. גופו של סוקא מונח לפני ועל פניו שלווה נסוכה.
"פוסיידון נתן ופוסיידון לקח" מלמלתי. "יהי שם פוסיידון מבורך. מקולות מים רבים, אדירים משברי ים !"
פתחתי את ספרי לחשיי וישבתי לשנן את לחשי.
בעודי משנן התעוררה דיאנה. תוך דקות וללא מילים הבינה כי נפרדנו מסוקא ואילו קורנוס שב אלינו. הותרתי לדיאנה את דבריה אל סוקא, זימנתי אלי כח מרפא והשבתי לקורנוס חלק מכוחו.
דיאנה שיננה את לחשיה וקורנוס עשה מאמצים לעמוד על רגליו.
קורנוס הצליח להבחין בבת הגלאיים הישנה - וראיתי אבלו הגדול על סוקא.
הנחתי אותו להתאבל על מות ידידו ואחיו לנשק. וניגשתי להעיר את בת הכלאיים...

המשך יבוא...

אחי טוב אתה!!! אחד החזקים.....

ובכל זאת כמה הערות.... עבר זמן מאז הסשן...

בקרב עם ההידרה והזאבים, אני וסוקא נגחנו בהידרה ובינתיים עליך ועל דיאנה עלו הזאבים.

דיאנה זימנה תנין בגודל 7 מטר + שהתחיל מלאכול את הזאב הישן שמולך והמשיך לתקוף את אלה שמולה.

אני שהבנתי שאתה חשוף לחלוטין קראתי לאריה ולנחש ושלחתי אותם להרחיק ממך את שני הזאבים האחרים כדי שלא יאכלו אותך.

לא זוכר באיזה שלב בקרב אבל אחד הזאבים נשף עלינו גל של קור או קרח או משהו כזה..... לא?

בסוף הקרב אחד הזאבים ברח לכיוון חדר האוכל עם העוגים ודיאנה שלחה אחריו את התנין(וחבל... הוא היה יכול להיות שימושי).


כשנכנסו אל גוניר אני וסוקא סירבנו בהתחלה לכרוע ברך, אתה ניסית להציל את המצב והצגת אותי בתואר שלי, (אני בחרתי בכניסה מרשימה עם אריה מימיני ונחש פיתון באורך 8 מטרים משמאלי) וגוניר צחק ושלח אלי את הענק שלו, אחרי שאתם לחצתם עלי נתתי מחווה קלה מאוד של קידה כדי שיזדיין ממני.

בקרב עם גוניר ושני החברים שלו אני לקחתי ענק אחד לבדי עם 2 החיות ואתה עשית עלי כוח ענקים, האריה מת כמעט מיד ובאותו סיבוב גם הורגתי את מכת האש האחרונה שלי על הענק שמולי ושני סיבובים אחרי דיאנה עשתה עלינו מחושים והרגה את הנחש שלי.... כשהענק שמולי מת עברתי לגוניר ומתתי בסיבוב שאחרי.

דיאנה זימנה 12 צללים שקפצו על גוניר בשיטת (ז'וז'ו תחנוק אותו!!!) ועשו אחלה עבודה.


אבל אחי כתוב מעולה...... תותח אתה....

תודה תודה

הקרב כולו מסופר מנקודת מבט אישית מאוד - של מי שהוא אלף כהן וקוסם - ולכן כל חשיבתו מוטה לכוון זה...
לא מן הנמנע שמתירנדיר היה עסוק בלחשיו ופספס חלקים מן הקרב...

אני מחכה לסיכום הסשן הזה.