מביובים לארמון או מעשה בקוסם, שטיח, תליון וגביע

הדלת נראתה שונה כבר מתחילת המסדרון.
הקראתי לכולם את הקללה הרשומה עליה. מילים אלימות מעט לטעמי. בני אדם. חסרי כל עידון.
עם זאת המסר היה חד וברור. אני די בטוח שאפילו סוקא הבין. ככל הנראה. הבין ?
עצם העובדה שהדלת המתינה לנו כך - בקצה המסדרון, אחרי מלכודות, דלתות דמי, חידות חביבות, וחדר מסתובב ומעצבן במיוחד כבר אמרה את שלה.
כבר ידעתי מה מחכה בפנים. הלחש המתאים כבר זינק לקדמת מוחי...
חצי האלף החשדן והקודר הנהן אלי או לעצמו וניגש לפתוח את הדלת. מבט אחרון שלו וידא כי גם הכהן המגודל מבין שהוא פותח את הדלת.
הדלת נפתחה לחדר מסריח ומחניק בצורת מחומש. איכות העבודה בינונית אולם טובה יחסית לבני אדם.
שמונה עמודים נשאו את תקרת החדר ובמרכזו סרקופג גדול. נכנסתי בזהירות לחדר עם אינקון, סוקא ודיאנה. מבט קצר בסרקופג גילה אבן חן מרשימה ביותר משובצת בניצבה של חרב אבן גדולה המפוסלת במכסה הסרקופג.
כצפוי, נפערו להן 3 דלתות בקירות החדר ושלושה לוחמי שלד פרצו אל החדר. לנפתעתי אחד מהם פנה אלי ואף העז לנופף בחרבו מולי. אינקון הסתער על אחד מהם וסוקא בחר לו יריב. שמעתי את דיאנה מרכזת את קסמיה וחשתי את הקסם נוהר לעברה.
פניתי לפוסיידון האדיר, אחזתי בסמלו תחת גלימותיי וציויתי על השלדים לנוס אל קברם בטרם יחוו את חרון האל ! שמעתי את קורנוס זועק אל אלוהיו בעוד צלילי הקרב מקיפים אותנו.
האל בחר שלא לרחם על השלדים האומללים והבנתי כי מצופה ממני להשמיד את הארורים האומללים הללו !!! חי פוסיידון כך אעשה !!!
הבחנתי בזוית העין בלחשה של דיאנה נמוג אל מול כח הרשע השוכן בשלד. החלטתי לתמוך בלוחמים במקום לפגוע ישירות בשלדים האומללים. אינקון נראה זקוק לעזרה בעוד סוקא חובט בשלד שלפניו בעוז.
קורנוס שלף את אלתו והסתער בשאגה מקפיאת דם (חבל שלשלדים אין דם...) על השלד שלפני סוקא ואינקון שכוחו של פוסיידון זרם בדמו התיז שבבי עצם והלם בשלד בעוצמה.
דיאנה היתה שקועה כולה בלחשיה והקרב ארך דקות ספורות בלבד. אותו שלד ארור הצליח להגניס חבטה קלה אל עור האבן שלי. חוצפה של ממש יש לציין.
בחנו בזהירות את שאר החדר. בחנו גם את הסרקופג בזהירות. אינקון לא עמד בפיתוי ומייד שלף את אבן החן (המלוטשת באופן יוצא דופן. בלי ספק אלף עשה זאת) ואחריה יצאה שרשרת. חשהו בכוחו של התליון אם כי בבדיקה כללית וקסומה שעשיתי הוא לא הראה סימני קסם. מעניין...
אינקון החליט לשמור את התליון בשקיק בד אצלו. בשלב זה עוד לא ראינו את הפורענות שהדבר יביא עלינו ושקענו בחיפושים אחר הגביע. לאחר דקות ארוכות בהן אנו מעלים חרס בידינו (תרתי משמע) החלטנו לפתוח מעבר בקיר האבן לכיוון חלק אחר בראשית המחילות הללו ואשר דרכו הגענו לכאן. דיאנה פנתה לאל ההרים ובסיועו הנדיב נפתח לנו המעבר - ולפי תחזיותינו פינה לנו קיר האבן מסדרון המוביל לראשית מערכת המחילות. עבודת מיפוי טובה.
אני סברתי בתוקף כי הגביע ימצא במבוך זה. בכל מקרה שמחתי לחזור לכיוון חדר האוצר האגדי וביקשתי את הגברת לאפשר את מילוי החור הנייד בזהב. כמויות עתק של זהב הועמסו ע"י סוקא ואינקון פנימה בעוד אנו שבים על עקבותינו דרך אותה מערכת מעצבנת ומסתובבת ושללנו כיוון אחר כיוון במבוך.
הבחנו בגביע הפח העלוב שנועד להטעות שוטים המחפשים אחר הגביע והתליון. בטרם הספקתי לפצות את פי אחז סוקא בגביע והניף אותו. העובש החום עט על סוקא והרעיל אותו מייד. גופתו של סוקא הצורח נחבטה ברצפה בעוד אינקון וקורנוס שורפים את שרידי העובש. אידיוט טוב לב.
נקיפות מצפוני לא נתנו לי להותיר אותו כך. קראתי לכוחו של פוסיידון. הכח שצף את מחזור הדם של סוקא כגלי הים המסתערים על היבשה והניס את הרעל מתוכם. כעת ניתן יהיה להתפלל על חייו של אמן החרבות שחרבו חדה ממחשבתו. קורנוס הניף את הגופה על כתפיו והחלטנו לצאת מן המבוך.
לצערי ככל הנראה טעיתי. הגביע לא ימצא במבוך. לא תהיה ברירה אלא להכנס לעיר העלובה שמעלינו. גם היציאה מן הביוב כמוה כברכה.
לפתע חשתי קול קורא אליי מרחוק. "היומן..." קרא הקול. לפתע נזכרתי ביומנו של הסולטן המצוי בתיקי. מוזר מאחר וציפיתי לקולו הרועם של האל אולם קול זה נשמע כקולו של בחור צעיר וסביבו רעש והמולה של משחק כלשהו ואכילת חטיפים. אני מוכן להשבע ששמעתי קול נוסף אומר "אני אוריד לכם נק' תבונה..." אבל לא ברור לי מה מקור הביטוי. עליי לחקור זאת יום אחד. בכל מקרה, פתחנו את יומנו של הסולטן. בקריאה שניה עולה כי הוא התלבט היכן לשמור את החפצים ולבסוף החליט ככל הנראה לטמון אחד בצמוד לארונו ואחד בצמוד אליו.
ככל הנראה ימצא הגביע בעיר. מאכזב אותי מעט שטעיתי אולם טוב שעלה בידי לתקן זאת כבר עתה.
החלטנו לצאת את המבוך כפי שבאנו ולנוח מעט ולחדש את קסמינו מחוץ למבוך זה. גם הביוב לא בא בחשבון. איך ניתן לנוח בצחנה הנוראה הזו ! אנחנו לא גמדי מחילות (אם כי קורנוס לעיתים מתנהג כך...). הלכנו בזריזות את הפתח החוצה. כבר בחוץ ניתן היה להבחין באחד מבני המקום כפות ושרוף מול הפתח. גופות חרוכות אחרות נחו סביבו וכל האוויר הסריח מעשן ומקסם. ניגשתי לאיש האומלל והחבנתי בקוסם כהה גלימות הצופה בנו. עם עלייתן של מילו תהקסם שהיו מכחידות אותו מעל פני האדמה שמעתי את צהלותיה של דיאנה כאילו פגשה את אחיה האובד. כך אכן קרה מסתבר. כל החבורה שמחה או לפחות לא הצטערה על בואו של הקוסם הלא מוכר. יכולתי להריח את ניחוחות המוות המלווים אותו. קסם טמא - אולם עוצמתי נודף ממנו. איך הגיע הוא לשם בעוד אחותו מיומנת בקסמי המח והחושים - לא ברור. בכל מקרה נראה כי רובם נותנים אמון בקוסם וניגשתי אליו להבין מה פשר האיש הכפות.
לטענתו של אותו ביין (שם כל כך אנושי...) הוא שב לכאן מדוכסות קראמייקוס לאחר ששב לדווח לפטרונם של חבורת הצעירים אשר ביקשו אותי להתלוות אליהם, הדוכס קראמייקוס הצעיר, על הצלחותיהם המוגבלות במשימתם הקודמת.
עם שובו לכאן מצא מארב ממתין לנו, מארב שהוכן ע"י הסולטן בעצמו (מעניין...). הוא השמיד את לוחמי המארב (מארב למארב...) והותיר את האומלל הזה פצוע וקשור להמתין לבואנו. קסם טמא ללא ספק - אם כי לא מן הנמנע כי הייתי נוהג כך בעצמי לנוכח עזות המצח של האוילים הללו - להציב לנו מארב...\
חקרנו את האומלל. הוא היה אסיר תודה על המים ועל היחס האלפי כלפיו (לו היה מקבל יחס אנושי - לאן היינו מגיעים ???) וסייע לנו לשרטט מפה מדוייקת למדי של העיר. הוא תיאר לנו בפירוט רב את העיר ומספר מבנים מרכזיים בה. לעיתים נדמה היה כי אין זה שבוי פשוט מהעיר אלא ממש אדם המקריא מדפיו המצולמים את תיאור המבנים הגדולים ואת תיאור המעמדות בעיר. מדהים ממש. כאילו היה שליט של אזור זה. "שליט מבוך" ממש. מעניין...
התרחקנו מעט מן העיר והתארגנו לשנת לילה. הלוחמים חילקו בינחהם את השמירה במבטים זריזים, הכנתי לי תה עשבים והצעתי גם ליתר החבורה. דווקא קורנוס הוא שלגם איתי מן התה שעוד שאר הברברים לוגמים להם בקולניות משקאות אחרים. ברברים חסרי תקנה.
הלילה עבר בשקט ועם בוקר חידשנו את לחשינו. קראתי אליי את כוחו האדיר של פוסיידון והתחננתי כל חייו של אמן החרבות. פוסיידון נענה לתפילותיי וכוחו פרץ אל ליבו של האיש והשיב אותו לחיים. הודיתי לפוסיידון והסברתי לאיש כי עליו להיות אסיר תודה לאל הים רב העוצמה !
החלפנו מידע עם ביין והחלטנו להכנס לעיר דרך מערכת הביוב, על מנת להמנע מרישום כלשהוא, וכך פסענו לנו דרך הביוב עד לפתח המצוי צפון מערבית לארמון שבו החלטנו לחפש. שחררנו את השבוי האומלל שאץ לו לדרכו לאחר שנתן לנו את מילת הקוד לאותו יום וטיפסנו דרך פתח הניקוז את רחובה של העיר. מיהרנו לפונדק "הגמל העולה" הסמוך. טרם הכניסה הסרנו מעלינו כל שלי נשק מסגיר, שריונות הוסרו ולצערי נפרדתי מעור האבן שלי. גם דיאנה עשתה כמותי ועל פניה נראה כי היא חשה פגיעה באורח לא צפוי. החלטנו לא להסיר את טבעותינו והחלטתי כ המטה ישאר בידי לתמוך בי. בכל זאת 185 שנים שאינן הולכות ברגל...
כל הציוד נכנס לחור הנייד וגולגל לו. ניגשנו לפונדק. קורנוס ניגש לדאוג לנו לחדרים בעוד אני נמשכתי לקול נגינת נבל מפינת החדר. בפינת החדר ניגנה לה בנבל בחורה מרשימה וסביבה עדת מעריצים שיכורים למחצה.
הפייטנית הצעירה זיהתה בי מייד את כושר האבחנה החד ואת היכולת לזהות אומנות הנעלית מעל כישוריהם של בני האדם הרגילים. הזמנו אותה לשבת עמנו לסעוד הערב. היא שמחה להצטרף ואירחה לנו לחברה.

המשך יבוא...

פשוט כיף לקרוא... לא ארחיב יותר
אחלה דיוק בפרטים, נהנתי!!!

תודה תודה

עאליה, הפייטנית המוכשרת, סעדה איתנו ושאלה לפשר מעשינו בעיר. עניתי תשובות מתחמקות מעט אודות סחר בתכשיטים והצגתי חלק מתכשיטי האוצר האגדי שתחתינו בתקווה כי לא תשים לב למקור התכשיטים המזרחי משהו. ושמחתי על שכמעט כל יתר החבורה עלתה לה לחדרים למעלה כך שאיש לא יפלוט מידע מסגיר. דיאנה וביין בחרו להם חדר יחדיו, סוקא וקורנוס בחרו לחלוק חדר ואני החלטתי שבמקרים כאלו - עדיף חצי אלף על בן אדם ונותרתי עם אינקון. אני אבהיר לו את גבולותיו בערב המאוחר. קורנוס נותר עימי למטה וישב עמנו עוד זמן - עיניו מביטות בחוכמה שאני מבחין בה לראשונה אצל הברברי המגודל.
אינקון מלמל משהו על גילדת גנבים או משהו כזה. לא ייחסתי לדבריו חשיבות כלשהי וגם לא לאותו מבנה נטוש עליו הוא נראה מדבר. הו איזו טעות... שכחתי את דם בני האדם חמי המזג הזורם בעורקי האיש הצעיר ! אינקון עלה לו לחדרו ואני נהניתי בחברתה של עאליה.
התליון חמק ממחשבתי... לבי מייסר אותי על טעותי.
עאליה סיפקה לי מידע רב ושימושי. היא עצמה מתגוררת בעיר רק חצי שנה. הודות לנגינתה ולמראה הנאה היא אינה מוטרדת בידי בריוני הסולטן (הקרויים פה בשם "בריגדות") או בידי משמר הסולטן - המשמר הממלוקי (לפי דבריה - לוחמים עתירי נסיון. העדפתי לא להתווכח). יש לה חבר קרוב (לפי נימת דבריה בדברה עליו ככל הנראה קרוב מאוד...) אשר מייצר חביות והוא בן העיר והיא יכלה להמליץ לנו על סוחר תכשיטים מפורסם בעיר. כל מאמצי לגרום לה לקשר אותנו לגילדת גנבים כלשהי (בכל זאת פייטנית...) עלו בתהו.
סיימנו את הערב הנעים ועלינו לחדר. הפונדק נראה נקי ומסודר ועשה רושם טוב. רושם מטעה יש לומר בדיעבד...
עם בוקר הבחנתי מייד בהיעדרו של חצי האלף. שבריר שניה לאחר מכן הכיתי על חטא כשהבנתי שהוא נמלט והתליון בידיו ! רק זכר מבטיו החמדניים בעת ששלף את אבן החן והתליון ממכסה הסרקופג היו צריכים להספיק לי !!! אין ספק שהוא כמעט כולו אנושי. דמו האלפי לא ניכר במעשיו. מביש ממש.
ניגשתי מייד אל יתר החבורה ועדכנתי אותם בהימלטו של הגנב. נזכרתי בבניין אותו רצה אינקון לחקור ורציתי לגשת לשם. החלטתי גם לבדוק עם עאליה מה עושים בעיר בה שולטים בריונים - ואדם נעלם. לעיתים יש פתרנות טובים מאשר פניה לרשויות - אשר בעיר שכזו אינן טובות מן הבריונים ואפילו הן עצמן מורכבות מאותם הבריונים.
עאליה לא ידעה לתת שום מידע מועיל אבל שוב הפנתה אל שותפה למיטה - יצרן החביות. אירחתי לה לחברה באורחת בוקר זריזה ויצאנו לדרכנו אל חנות התכשיטים. אולי כך נגיע אל גילדת הגנבים שעפ"י אינקון - סמלה התנוסס על הבניין הנטוש ואולי יש להם קשר כלשהו לגנב העלוב הזה...
סוחר התכשיטים היה אדם פשוט אם כי חד אבחנה בנוגע לתכשיטים. שום מידע מועיל לא יצא מהשיחה איתו והמשכנו אל יצרן החביות. דווקא כאן התגלה אוצר בלום. האיש אכן מייצר חביות אולם מסתבר כי הוא כלל אינו יליד העיר. שמו המקורי יורי וכשרונו בנגינה מובהק. מבטו האוהב המופנה אל כלי נגינה מרשים שטרם ראיתי כמותו בפינת החדר הבהיר לי מה עושה עאליה עימו וכן ניכרה אהבתו של האיש לנגינה. בעיר אלפית מתורבתת היה האיש זוכה למעמד של ממש כנגן. בני האדם הברברים הללו אינם יודעים להעריך דבר ! אם חס וחלילה יפצעו ידיו של האיש בעודו מייצר חביות ??? תעלם לה הנגינה הנאה מן העולם ??? חסרי כל תרבות !
ביקשתי את האיש לנגן לנו משהו וכבדרך אגב שאלתי אותו אודות התליון והגביע של אל אקבר. האיש נזכר לו לפתע במשהו ומלמל לתוך שפמו. קרבתי אל האיש הצעיר ורשמתי מפיו איזה שיר עתיק אודות הגביע והתליון. המילים היו כה הגיוניות לכל מי שראה את מבוכו של הסולטן עד שהיה ברור כי יש בהן אמת רבה. האיש לא הכיר לחן למילים (בן אדם ! אתה נגן ! הלחן לך לחן פשוט והרכב לך שיר של ממש !!! אין ספק - מדובר בבן אדם) וניגן לנו שיר אחר קצר. יש עתיד לאישולאצבעותיו אולם העדרו של התליון והמצאותו של הגנב שבינינו בעיר אילצו אותי לקטוע את הביקור ולהפרד מן האיש לשלום. האיש ביקר למסור את אהבתו לעאליה והבטחתיו כי כך נעשה.
דיאנה דרשה בשלב זה לגשת לבית הכלא ולחפש אחר אינקון. היא סירבה להאמין בברור מכל - וטענה לחפותו של חצי האלף. בליבי קיויתי כי היא צודקת אולם רגשותיה גברו על הגיונה והיא התעקשה לגשת לבית הכלא לבדוק את אשר אירע. סירבתי להצטרף לאיוולת זו וניסיתי להניאה מהמעשה. לשמחתי אפילו סוקא וקורנוס הבינו את האיוולת שבמעשה אולם היא סירבה להאזין גם לקול הגיונם (טוב - הוא אכן מופיע מעט פעמים...). נגשתי לשוחח עם עאליה ודיאנה ניגשה בהחלטיות לבית הכלא.
עאליה שמחה בדרישת השלום שנמסרה לה אולם לא יכלה להוסיף לי מידע מועיל. החלטנו שהלילה נעשה מעשה ונחדור לארמון וננסה להבין מעט יותר את המסתורין האופף את התליון והגביע של אל אקבר. היעלמו של התליון פגע במטרתנו באורח אנוש ואם לא ימצא על ידינו בקרוב לא מן הנמנע שנאלץ לזנוח את מטרתנו כאן.
דיאנה איחרה לשוב מן הכלא ואחיה נעשה מוטרד ומודאג. הוא שכנע אותי כי עלינו לבדוק מה עלה בגורלה. סיכמנו כי הוא יגש באופן נסתר לבית הכלא בעוד אנו ממתינים לו בפונדק והוא ישוב הנה באמצעים קסומים - אשר יחסכו היחשפות מיותרת ברחוב. אין ספק שהאיש מעשי בהרבה מאחותו. סיכמתי איתו שנמתין עד סוף אותו הלילה לכל היאוחר - אז נצא בכוחות מלאים לבית הכלא לשחרר את שניהם או נזנח את משימתו בעיר זו.
קסמו של האיש הפך אותו כולו לאד שקוף ורק כוח הקסם שלו ניכר סביבו. הוא יצא לדרכו ואנו נותרנו בפונדק.
מספר שעות לאחר מכן הופיעה דיאנה בסערה בפונדק (קסם חסר כל עידון אני חייב לציין) ועימה אינקון הגנב בכבודו ובעצמו !!! אולי טעיתי מעט בחצי האלף החשדן. דיאנה היתה נדהמת לראות מולה את סוקא וטענה שהוא שוכב פצוע ברחובות העיר וביין נשאר לסייע לו. אני באופן אישי הייתי מעדיף למות מאשר לתת לקוסם המוות ההוא לסייע לי כשאני פצוע אולם ברור כי דיאנה עיוורת להגיון זה...
הבנו מייד כי כח כלשהו פועל נגדנו ויצאנו מייד לכיוון הסימטה בה ראו דיאנה וביין את אשר אירע.
דיאנה ואינקון עדכנו אותנו במהירות בכל הנעשה, באיוולות הקרב בכלא ואינקון הודה בבושת פנים בשגיאתו אתמול. מאחר וחשתי די אשם על שלא הזהרתי את חצי האלף הצעיר אמש סלחתי לו במהירות ושמחתי מאוד על שובו של התליון לחיקנו. מעז יצא מתוק.
עם הגיענו לסמטה הבחנו מייד בכהן לבוש בגלימות המעידות על הערצתו לאלי הטוב בקצה הסימטה - הוא קרא אלינו וביקש את עזרתנו - מספר סיפור הזוי כלשהו. שמעתי את מילותיו בקול מנסר ועמום ומייד ידעתי כי יש שקר נורא באוויר. קראתי לאחרים להזהר ולחשתי לפוסיידון האדיר בקשה שיסמן את כוחות הרשע שסביבי למען אדע להכות בהם ! כצפוי בער הכהן שלפני באורו של פוסיידון ויכולתי מייד להבחין במארג קסמיו המוטל על בני החבורה. פוסיידון סייע בידי והכיתי את כח הקסם של הכהן - מחזיר לחבריי את תבונתם ושפיותם.
כדור אש נורא התפוצץ בינינו והעיד כאלף מונים על עוצמת הקרב שיתלקח לו בסמטה. ועל היותו של "הכהן" קוסם או יצור השולט בכוחות קסם עוצמתיים !!!
זימנתי אליי את כוחות הקסם ואת עוצמתו של פוסיידון. חשתי בדיאנה ההמומה מתאוששת ואוספת אליה כח קסם והבחנתי בסוקא ובאינקון המסתערים אל היצור הנורא - לאחר שניערו את מילותיו השקריות מעליהם.
הקרב היה אלים אך קצר מהצפוי. חצי האש של דיאנה הכו ביצור, נדמה לי שהבחנתי בכוחו של האל של קורנוס מכה ביצור בעוצמה ואלתו של הברברי המגודל עלתה וירדה פעם אחר פעם - חובטת ללא רחם. אינקון הצליח להתקרב אל היצור ובאבחת חרב שראיתי מעט כמותה התיז את ראש היצור מעליו ! כוחה של החרב זורם סביבה בגלים וניתך סביבה כהילה של אור ממש !!! אין ספק שהשהות הנעימה בכלא חידדה את זעמו של חצי האלף !!!
גופת היצור נחה לרגלינו. כעת יכולנו להבחין כי מדובר ברקשאסה ! אלו יצורים רבי עוצמה ומסוכנים ביותר השולטים בקסם רב עוצמה. ידעתי כי פוסיידון יסייע בידי לאלץ את הזוועה לענות על שאלותי. על אף כוונותי לברר אודות הגביע והתליון לחצה דיאנה המודאגת וההיסטרית לברר מה עלה בגורלו של אחיה. פוסיידון האדיר אילץ את נשמת היצור לעלות אל מול פני. היצור עשה מיטב יכולתו לחמוק מן השאלות אולם הבנו כי היצור לקח את ביין הצעיר אל חדרו המצוי בסמוך לנו.
מיהרנו לעבר הפונדק ופגשנו שם בביין. ככל הנראה ביין האמיתי הפעם. דיאנה הנרגשת הסתערה לעברו ואני חייב לציין שגם יתר החבורה הראה שמחה מסויימת על המצאו של הקוסם...
ביין שאל המהירות האם נתקלנו בסוחר שטיחים או אדם הנושא שטיח מגולגל עימו. ביין סיפר בקצרה על ההתקלות המצערת עם היצור בה המם אותו היצור.
סוקא נזכר לפתע כי כשיצא את הפונדק כמעט נתקל בסוחר שטיחים מופתע האוחז בידיו שטיח מגולגל היטב.
פיסות הפאזל נפלו למקומן !!!
נכנסנו יחד לפונדק והפתענו את ארבעת יושביו כשאנו חמושים בציוד קרב מלא. סוקא פרץ ביעילות את דלתו של החדר הסמוך לחדרנו ובו נמצאו שרידי טרפו הקודם של הרקשאסה והשטיח בו בילו הוא וביין את הלילה. אני מקווה בכל ליבי שהקוסם לא נפגע בציפור נפשו מהלילה הסוער שעבר עליו בשטיחו של הרקשאסה... מי יתן ופוסיידון ינחם אותו.
קורנוס שנותר למטה לשמור הבחין בקבוצה של בריוני הבריגדה מתקרבת לעברנו. הוא הזהיר אותנו בקריאה רמה, קרא לאלוהיו ושלף את קשתו העצומה. הקשת לבדה נראתה מסוגלת לחסל את כל הבריגדה וכשרונו של הברברי בשימוש בקשת היה ניכר. חציו התעופפו בדייקנות נוראה - קוטלת את ראשוני הבריונים בטרם קראו את קריאות הקרב. השניים הראשונים היו מתים בטרם פגעה גופתם בקרקע. קורנוס גם קרא אליו בכח קסם כלשהו אריה ששאגתו הזהירה אותנו על הקרב המתחולל ברחוב.
ביין פתח את חלון החדר המשקיף לרחוב והתריע על בואם של קבוצת חיילי המשמר הממלוקי. שמעתי אותו מגייס את כוחות הקסם שלו וירדתי לסייע לקורנוס. גם אינקון וסוקא ירדו במהירות למטה (לא לפני שסוקא מיהר ופתח את החלון הלא נכון לצידו השני של הפונדק...) ויצאו לרחוב.
קרב התלקח לו ברחוב אולם לבריונים ואפילו לחיילים לא היה סיכוי. קורנוס, אינקון וסוקא המכים בהם (חרבו של אינקון שבה והתיזה ראשי חיילים מזועזעים...) יחד עם הקסם של שלושת הקוסמים עם האריה המסתער לעברם, כפותיו וטפריו מכים בהם - לא היה להם סיכוי !!! אני די משוכנע שהחנתי בין החיילים הצורחים גם בנחש פיתון עצום... לא ברור לי מי זימן את היצור הנורא אבל די ברור שהחיילים היו אבודים - וכן שכל אוויל, עיוור או חרש בעיר יודע על המצאותנו כאן !!!
תפסנו את אחד החיילים בעודו חי והחלטנו לאפשר לביין ולסוקא לחקור אותו - ולגשת מייד לחקור את הארמון - גם במחיר התקלות אלימה בכוחות הסולטן האכזרי.
הגיע הזמן לסיים את המשחק ולגשת למהלך הסופי !

כתוב מצוין רק הערות:

כשהגענו כשדיאנה ואינקון עשו טלפורט וחזרו לפונדק אנחנו הבנו את היקף הבלאגן ועלינו על ציוד מלא טרם יציאה.

כשהגענו לסמטה היה שם כוהן, לא יכולנו לפגוע בו כי הוא היה הרקשאסה וחשבנו שהוא טוב....


בסוף הקרב עם הרקשאסה פרצתי את הדלת הכי קרובה (בכוח) והתמקמנו בחדר עם גופת הרקשאסה (והראש שלה...) ותה התחלת בחקירה.

אני שמרתי עם חץ דרוך בקשת בסמוך לחלון מואז ראיתי את ביין הולך ברחוב (הוא עשה גיזוס-פורם וברח מהשטיח או משהו כזה) וקראתי לו להיכנס

אתה בדיוק סיימת לחקור את הרקשאסה וביין שאל אם פגשנו או ראינו מישהו הולך עם שטיחים מגולגלים ואז סוקא נזכר באיש מהפונדק שהיה בחדר לידינו


ומתוך הקרב ברחוב איך לא ציינת את גן החיות..... קורנוס נלחם ברחוב בחברת אריה פראי ונחש פיתון באורך 8 מטרים

תודה על כל ההערות אני אערוך את הפוסט בהתאם

הכל נכון !

ממש התאמצת לעצבן אותי פה, אהה?
אני לא מתעצבן... לא הפעם... אני שותק... אני לא אספק לך את ההנאה בדבר...

אני בכל זאת אומר דבר אחד...

איך לעזעזל מסתובב סוחר שטיחים באמצע הלילה בזמן שאסור לסוחרים להסתובב באמצע הלילה... איך לא שמתם לב לזה?!

כי זה לא היה בלילה
זה היה בערב. היו אנשים בפונדק ולכן חשבנו שהוא רק נרתע מאיתנו בגלל ציוד הקרב המלא

וכן - עקיצה פה ושם לא הזיקה לאף אחד

חוצמזה - זה נכתב מנק' השקפה של דמות אחת במשחק - כולל האבחנות הפרטיות שלו

פתחת מלחמה חביבי... no more mister nice guy!!!!

עם כל מה שהכנתי לכם הכותרת של הפוסט הזה הולכת להיות כל כך לא רלוונטית ממש בקרוב, חייב להודות שמאז שהתחלתי בשליטות המבוך אני מחכה הרבה יותר לסשנים, כמובן שהקנדר מת לקפוץ מכל פינה בעיר ולחבוט לכל טמבל על הראש עם האופק, אבל כל דבר בזמנו, בינתיים לראות איך אתם מצליחים לסבך כל דבר פשוט עושה אותי פשוט מאושר!

אפשר לשנות ל"האריה המכשפה וארון הבגדים"

או האריה הנחש וסוחר השטיחים

יש איזו אמונה תפלה שאומרת שאסור לצחוק על משהו שגולגל בשטיח...
אם צוחקים על זה סביר להניח שלא מגלים מילות הפעלה למטה ולא מקבלים קסמים מאותו בן אדם בכלל!
אבל זו רק אמונה תפלה, מה אני יודע?