The Mighty Diz

MelvinDelvin Fri Jan 21, 2011 6:42 am

אנרגיה טהורה, עצורה כולה במיכל זה, מה שמכונה הגוף האנושי, מחכה לרגעים שתשוחרר לחופשי...
דיז בהחלט אינו לוחם רגיל, מרחוק נראה כאילו לוחם אימתני מתקרב, אפוף כולו בלהבות קטנות ואדומות אשר אינן מפריעות לו בכלל ונראה כי אינן גורמות לו לשום נזק פיזי. מתקדם לאיטו, צעדיו בטוחים ושקולים, פנוי מראות רצינות ונחישות, כמו כן את עול הקרבות שעברו עליו, ידה הימנית אוחזת במקל קרבות גדול, כמעט פי אחד וחצי מגודלה של הדמות, אך היא אוחזת אותו ביד אחת ללא כל מאמץ, לא נעזרת בו כלל כדי להתקדם.
אך הזמן עובר, הדמות המתקרבת איננה גדלה... למען האמת, כל מי שיביט בה כרגע ישבע שעיניו מטעות אותו ושהוא מביט כעט בילד שמתקדם באיטיות, עטוף להבות אש קטנות ופניו מקרינות סבל כלשהו, מן פרצוץ מוזר, חדי ההבחנה ישימו לב שכנראה חתיכה קטנה מן הלשון שלו מבצבצת החוצה מפיו עקב המאמץ שהוא משקיע.
הדמות מתקדמת באותו קצב, וכשהיא במרחק של 7 מטרים מיעדה היא מרימה טיפה את ראשה, קולטת שהיא איננה לבדה יותר, דיז שוב צעד בלי לשים לב לתוך ליבו של עוד סיפור מעניין שיסופר לעוד דורות רבים בהמשך ההיסטוריה.
ששת הקובולדים אשר היו נוכחים לכל המתרחש עד עכשיו היו המומים, אפילו הוציאו את החיצים מהקשתות שלהם בזמן שהדמות התקרבה, כל כך מסוקרנים הם היו שפשוט התקבצו כולם בחצי גורן אל מול דיז, מחכים בציפייה רבה לראות מה יקרה.
דיז ששם לב ל-6 הקובולדים ממולו קצת היה לא מוכן, כשהרים את מבטו אליהם בפעם הראשונה קלט כמה הוא קרוב אליהם, הוא שכח להתרכז בריצפה, טעות של מתחילים!, כמה הוא שונא לשכוח לעשות את זה!.
הצעד הבא שלו היה הצעד האחרון, שכן רגלו השמאלית נתקעה בסלע שהיה מונח על הרצפה, דיז איבד את שיווי משקלו ובפנים מלאות הפתעה הוא נפל מרגליו גופו רודף אחר ראשו הישר לתוך האדמה. בצעקת הפליאה נעלמו באחת כל הלהבות הקטנות, דיז שנחבל טיפה מייד קם על רגליו, נעזר במקל, מנער את בגדיו מהאבק, שולח חיוך של מבוכה רבה אל הקובולדים שמולו. הם בתגובה הסתכלו אחד על השני, כמה משפטים בשפה לא ברורה נורו באויר ומייד לאחר מכן כל השישייה התחילו להתפוצץ מצחוק...
דיז אשר מתעצבן מכל הסיטואציה הזו מחליט שזה לא יעבור בשתיקה, הוא מסמן להם בידיו להמתין בעוד הוא פותח את פיו וממלמל בתגובה מילים אשר עכשיו הקובולדים לא מבינים, חושב לעצמו בראש, "מה רק הם יכולים לדבר שאני לא אבין? ואז לצחוק עלי?! עכשיו תורי לצחוק!"
בסיום שתף המילים של דיז, אשר אף אחד כולל דיז שכבר בפלא מוחלט שכח מה אמר הסתרר שקט מוחלט, בפתאומיות חלף צל גדול מעל ראשם של הקובולדים, כל השישה מייד הסתובבו לאחור לראות מהוא הגוף הזה בשמיים, לגלות כי ציפור גדולה עפה באוויר מאחוריהם, לא עברה שניה מרגע שהסתובבו "פאח!!!" קול פיצוח אדיר נשמע "פאח!!!" רדף אותו עוד קול פיצוח... ממש כמו עץ אשר מפתח עצמות, הקובולדים לא הספיקו להתארגן לאחר שאשליית הציפור נעלמה כשבאה לגלות כי דיז כבר הטיח את המקל שלו בשניים מהקובולדים הקרובים אליו שהפנו אליו את גבו, מייד הוא פנה אל הארבע הנותרים, חיוך על פניו, כולם למולו שלפו חרבות קצרות והסתערו בצרחות.
דיז ממש לא התרגש, אפילו נהנה מכל הסיטואציה, שכן, על ידי גלגול לאחור כל התקפותיהם של הקובולדים החטיאו, בזינוק פנימה למרכז התוקפים נשמע עוד קול פיצוח רם שהמקל מצא את מצחו החשוף של עוד קובולד, סיבוב לימין וקול פיצוח נוסף ועוד קובולד מצא עצמו על הקרקע. השניים הנותרים ניסו לתקוף שוב, דיז מתחמק מהם בלולינות שלא הייתה מביישת שום לוליין בקרקס, כעט הוא ניצב מולם, הם מולו בחרבות שלופות, מתכוננים להחלפת המכות הבאה, דיז החל ממלמל שוב, שולח את ידו מבלי משים אל שקיק בחגורה בגבו, לקובולדים עם השמע המלמול יצאו העיניים מהחורים, מי יודע מה הוא יזמן כעט! והם הסתערו כמעט מייד, דיז בתנועה מהירה העיף את תוכן השקיק באויר מולו, מסיים את המלמול שלו בקול גבוה כאילו הטיל עכשיו את אחד מלחשיו המוצלחים ביותר... ענן של קמח התפזר בינו לבין תוקפיו, דיז נתן גילגול שמאלה על הרפצה ושולח עם ידיו את המקל להיכן שכרגע עמד, הקובולדים נתקעו במקל אשר שלח אותם להתגלגל על הקרקע, פניהם מלאות קמח, דיז קפץ על רגליו, הקובולדים בקושי הספיקו לקום כאשר נשמעו שני קולות פיצוח רמים... שקט....... "יהיה להם כאב ראש נוראי שהם יתעוררו".
דיז ניקה את האבק מבגדיו, ישר אותם על גופו ושינס מותניו, מאחוריו חבורה של שישה קובולדים על הקרקע, אחד או שניים עוד גונחים בכאב, איתו הם לא יתעסקו יותר...
חדי העין יבחינו כעט כי לשונו שוב מבצבצת מעט מזיות פיו, פניו חזרו למאמץ הקודם, שכן שוב, להבות קטנות עטפות את גופו של דיז, בפנים מכווצות מהריכוז המשיך דיז להתקדם הלאה, לא שם לב בכלל שכעט הלהבות בכלל בצבע ירוק.......

The Mighty Diz