הדרך למעבר והמקדש המקולל

הקמנו מחנה במערה קטנה בין ההרים, דיאנה הפעילה כוחות נסתרים ונראה היה שחיילי צבא השליט לא היו מסוגלים לראות אותנו. קרונוס לחש תפילה לאלים וסגר את קיר המערה בצורה קצת יותר מוחשית כדי שהצבא של השליט לא יוכל למצוא אותנו.
חיכינו יום שלם עד שאחרון החיילים חלף על פנינו דאוות' לחש כמה מילים והקיר נעלם כמו שהופיע. מכיוון שידענו שהאגם נמצא מזרחים אלינו המשכנו לנוע בצמוד לרכס ההרים השחורים בכיוון מערב, מחפשים אחר המעבר הגדול. מידי פעם קאי עלה על צדק והם השקיפו מלמעלה. במשך יומיים תמיד חזרו עם תשובה זהה. המקום חי, כמו סוואנה, יש בו בעלי חיים וצמחים אבל אין שום סימן למעבר ברכס העצום הזה.
דיאנה נראתה מוטרדת, משהו שהיא ראתה בכוכבים לא מצא חן בעיניה. היא החליטה שלא לחלוק עם שאר החבורה ורק שקעה בטבלאות חישובים ומזלות בשמיים. הנחנו לה לנפשה, אחרי הכל חוץ ממנה אין מישהו שיוכל להבין מה הכוכבים מנסים להגיד לנו.
בהמשך דרכנו הגענו ליער קטן, ומה שיותר מוזר היה שנראה שהצבא יצא ממנו. דאוות' נגע באחד העצים ולאחר רגע אמר לנו שהצבא באמת יצא מהכיוון הזה ושזו הדרך למעבר הגדול. הוא העביר מבט על היער והעצים ממש נפרדו והתרחקו אחד מהשני כדי לאפשר לנו לעבור.
בהמשך הדרך ראינו כמה פסלים עומדים משני צידי הדרך, וכאשר התקרבנו הזהירו אותנו:
"עיצרו! אין לכם רשות לעבור כאן בני תמותה! אינכם אנשי השליט ואין אתם מסומנים על ידיו! חיזרו לאחור או שתיפגעו!"
לאחר דין קצר ובחינת האפשרויות קרונוס לב צפוני ווולקאן קרוב אליו המשיכו לצעדו לעבר הפסלים.
הפסלים פעם נוספת ניסו להזהיר אותנו בשלב הזה קרונוס איבד את סבלנותו ורץ אל הפסלים. שאר החבורה שראתה את קרונוס רקץ מיהרה אחריו בעוד שקריאות הפסלים משתנות מאזהרות רציניות לקריאות תחנונים.
ליד הפסלים מצאנו גרם מדרגות קטן ובקצהוו אדם חצי משוגע.
לא הצלחנו להוציא ממנו הרבה, בעיקר אמר שהאנשים הקדושים על הגבעה יוכלו לעזור לנו, אך ברגע אחד של בהירות אמר:
"חפשו את בולע השמש! היזהרו מהנחש שאיננו מתפתל!"
השארנו לו אוכל בתקווה שזה יעזור לו והמשכנו למצוא את המעבר הגדול. הדרך אל המעבר הגדול לא הייתה בעצם עוד גרם מדרגות. הפעם מדרגות אבן עצומות שנראה היה שממשיכות לנצח. היה קשה לראות סימנים שצבא השליט באמת עבר כאן אך קרונוס היה בטוח שמכאן הם הגיעו.
התחלנו לטפס, ככל שעלינו יותר נראה היה שיתר קשה להמשיך. דאוות' הפך עצמו לציפור ועף מעלינו ודיאנה רכבה על סוס בלהות שקראה לו בקסמיה. סוכא וולקן הצליחו להסתדר עם הטיפוס התלול אך קרונוס נפל באפיסת כוחות. חיכינו חצי שעה שישיב לעצמו את נשימתו (במהלכה עלו מספר הצעות שאינן לכבודו של נסיך ברברי) והמשכנו בטיפוס.
לא נראה היה שיהיה סוף למדרגות, קרונוס נראה חלש ועייף ועד שלא ינוח יושפע מכך לרעה. בשלב זה דאוות' הפך עצמו ללמה ונשא את קרונוס על גבו. מרגע זה הטיפוס הפך לקל בהרבה ומספר מאמצים נוספים הצלחנו בסופו של דבר להגיע לקצה, למקום שנראה כמו המנזר שסיפר לנו עליו דרואיד המדבר. שני אנשים בלבוש בלוי עמדו בקצה וניקו את רחבת הכניסה. על פניהם מבט משתומם.
"זה הם!" קרא אחד לחברו "הם באו להסיר את הקללה!"
"אתה בטוח?"
"ברור! הכוכבים חזו את הגעתם!"
"בואו בבקשה, אסור לנו לדבר כאן. אם מישהו יראה אותכם כולנו אבודים"
"מי אתם?" שאל סוכא.
"אנחנו הנזירים של אל ההרים, אבל בואו איתנו מהר. אתם חייבים לדבר עם אב המנזר".
במבט בוחן ראינו שהנזירים מחוברים אחד לשני בשרשרת ברזל, אך בכל פעם שהתקרבנו או ניסינו לשוברה הנזירים התרחקו ואף התנגדו לכך.
הם הובילו אותנו לתוך שטח המנזר, והכניסו אותנו לבניין הצמוד לשער הכניסה.
"חכו כאן, אב המנזר יגיע עוד רגע, הוא רוצה לדבר איתכם".
החבורה סיירו מעט בבניין אך מכיוון שלא נראה היה שיש בו משהו נשארו לחכות לאב המנזר.
אב המנזר הגיע, על פניו ארשת של דאגה אך שביב של תקווה ניצת בעיניו.
"אלה אתם! באמת היגעתם! תודה לאל ההרים" אמר בהתרגשות.
ואז כמו מי שנתפס במעשה רע שב ללחוש "הגעתם כמו שנובא! לעזור לנו להפטר מהקללה הרובצת על המקדש!"
"איזו קללה זו?" שאל קרונוס.
"יצור נורא, שד עצמו שהוא קפוא ושורף בעת ובעונה אחת. אנו לא מעיזים לצאת בלילות אז היצור מהלך בעיר ואוכל את כל הנקרה בדרכו. אנו מעבירים את הלילות במדיטציה ובתפילות שכאשר נקום בבוקר נגלה שאיש מאיתנו לא נפגע."
"אל דאגה, אנו נשמיד את השד ונשיב את השלווה למנזר" הבטיח קאי.
אב המנזר צייר לנו מפה וציין שני דברים, בקצה הצפון מזרחי של המנזר מתגוררת המפלצת ובצד המערבי של המנזר נמצא מקום מקודש שלטענתו אפילו אדון המדבר לא נכנס אליו.
"אדון המדבר היה כאן?!?" נשאל בפליאה.
"כמובן, הוא היה כאן לוודא שצבאו עובר כמו שצריך אך הוא לא המשיך איתם"
החבורה שקלה את העניין והחליטה שנכון לעכשיו יש להתרכז ביצור שאותו הנזירים מכנים קללה. החלטנו להקיף את משכנו, דיאנה נופפה בידיה ולחשה מילים קסומות וארבעה נחשים ענקיים הופיעו לעזרתנו. משכן המפלצת הקרין קור לא טיבעי וכאשר נכנס אחד הנחשים פנימה הוא מצא את מותו. לפתע מאחורי קרונוס ווולקאן יצא יצור עצום. כה גדול היה שלקח לו זמן להוציא את שאר גופו מהבאר.
מיד התפתח קרב.
קרב זה היה ללא תוכנית וללא סיגנון. קרונוס יורה בקשתו, סוכא מסתער בריקוד חרבות הנושא מוות בצעדיו. וולקאן מכה בפטישו בעוצמה, קאי תוקף בחרבו בדיקנות קטלנית. דאוות' הפעיל את כוחותיו וזימן אש קסומה במקום בו היה היצור, בעוד דיאנה שיסעה בו את הנחשים ואף זימנה חרוט של מתכת מעל היצור שננפגע מכך בצורה קשה. היצור לעומתם ניסה לנשוך ולבלוע את הלוחמים, ומיד בתחילת הקרב חימם את גופו לחום בלתי ניסבל. החום היה כה עז עד שאחת מחרבותיו של סוכה התכופפה ונהרסה במהלך אחת ההתקפות.
לא עבר זמן רב עד שהיצור היה מוטל ללא רוח חיים. וולקאן וקרונוס ניפצעו קשה במהלך הקרב, אך נראה שישרדו. נלקחו מספר קשקשים מגופו של היצור והחבורה נכנסה לחדר שנחשד כמשכנו של היצור בתחילה. בפינת החדר היה כבשן שפעם בניגוד לחוקי הטבע. הכבשן פלט קור חודר עצמות. בזכות לחשיו של דאוות' שהגינו עליו מהקור, הגיע קאי אליו והוציא ממנו גופת ברברי שעליו מגפיים, ושרשרת שעליהם סמלי המישורים. בתוך הכבשן נמצאה גם חרב שבמקום להיות קפואה פלטה חום.
אב המנזר הגיע בריצה על פניו אותו שביב תקווה "תודה לכם! תודה שהצלתם אותנו"
"איפה אתם הייתם?" שאל סוכא בכעס.
"אנחנו היינו בחדרי מדיטציה, התפללנו לנצחונכם. מחשיך, מסוכן להיות בחוץ בחושך. אתם מוזמנים לנוח היכן שאתם חפצים."
החבורה שבה לחדר האירוח בכניסה להעביר שם את הלילה.

דברים משונים קרו בלילה: כולם חשו שהאיזון שב למקום. וולקאן זכה לדברו של אודין, קרונוס גילה בו כוחות שלא ידע שטמונים בו. דאוות' נקרא לשוב לקהילת הדרואידים בדחיפות. קאי ודיאנה פגשו את אחיה של דיאנה - ביין סטארדאסט.
ביין, קוסם מוכשר אמר שהגיע מכיוון צפון ושבינו לבין שליט המדבר ישנה יריבות אישית. סוכא וקרונוס תיחקרו אותו בתקיפות אך לא נראה היה שהדבר פוגע או מלחיץ את ביין. הוא הבין שכמו שהחבורה זקוקה לעזרתו הוא זקוק לעזרתם כדי לשרוד את חמתו של שליט המדבר.
ביין גילה לוולקאן את שמו של הפטיש אותו הוא נושא, כנראה כדי להראות רצון טוב, וולקאן הודה לו אך מכיוון שתפקידו להוביל צבא ולא אנשי חצר השאיר את ההחלטות לנסיך קרונוס.
דבר נוסף שאמר ביין לחבורה, הפתח למעבר הגדול נמצא באיזור המקודש והנזירים אינם מה שהם נראים ואין לסמוך עליהם.

למחרת יצאו כולם לעבר החלק מקודש. קאי הודיע מיד שמהמקום נובע רוע חזק. דלת עץ חסמה את הדרך ומלכודת המסתמכת על קוף מאולף ופעמון הייתה בצידה השני. הקוף לא עמד מול אשליותיה של דיאנה ונתן ל"נזירים" לעבור בלי להשמיע אזעקה.
בצד השני נמצאו שתי דלתות הצפונית נעולה ולכן החבורה עברה במערבית. הם הגיעו לאולם תפילה שנטמא והושחט. קערת דם עמדה במרכז החדר ונזירים שכוחות אפלים מנעו מהם מנוחה לאחר המוות צעדו בחדר. מיד בכניסה לאולם התפילה וולקאן וביין נפגעו מקסם ששרר במקום ואיבדו את זיכרונם כליל.

......

מי אני? איך לעזאזל הדעתי לכן?!? מי הם? שיט! מה זה הגופות החיות האלה? נראה לי שעדיף להתרחק מפה. הוא צעד בחזרה לחצר עם הקוף והפעמון, בדרך פגש באדם לבוש בגדים בלויים.
"אח יקר! טוב שמצאתי אותך! גנבים נכנסו לנו הביתה והם פוגעים באחינו! אתה מוכרח לעזור!"
אחי? כמובן! איך יכולתי לשכוח.
הוא רץ בעקבות אחיו לעבר הקרב. המחזה הנגלה לעיניו היה נורא.
שניים מאחיו היו שרועים גופם שבור ומרוסק לרגליה של אישה נאה, עוד אחד היה מוטל ליד רגליו של לוחם לבן שחרב אחוזה בידו.
הוא הסתער בחמת זעם על הלוחם הקרוב אליו, לוחם מגודל שפגע והרג את אחיו.
הקרב המשיך והתפתח, עם כל רגע שעובר עוד ועוד מאחיו נרצחים מידיהם של הגנבים.
במהלך הקרב הוא הרגיש שאם הוא היה זוכר מיהו הוא היה יכול לעזור לאחיו יותר אך חלק זה אבד יחד עם זהותו.
אחד מאחיו הצליח לגעת בלוחם הלבן ונראה שממש שאב את כוחו, כל הכבוד אחי ככה ננצח אותם.
הלוחם הגדול היה מיומן ולא נפגע כלל מהתקפותיו ומהתקפות אחיו.
הקרב היה נואש, וסופו קבוע מראש. הגנבים רצחו את כולם, לא נותרה לו תקווה לשרוד. הוא כרע על ברכיו מחכה שיביאו גם לסופו.

.......

קרונוס בדיוק הסיר את ידו מוולקאן, "כוחות שחורים פגעו בך, אך האלים נתנו לי את הכוח לרפא אותך."
וולקאן הודה לקרונוס הרים את פטישו שהיה מונח על המרצפות לצידו וקם