לזכר הימים ההם...... היינו סוסים!!!!!!!

החבורה הגיעה לפאתי העיר בשעות אחר הצהריים, בכניסה קידמו את פניה שלטים "ברוכים הבאים לעיר הכורים" הם המשיכו בצעידה וגילו כי העיר אינה מוקפת חומת אבן ואף לא מגודרת, יש שביל שמקיף את העיר ועליו נע סיור.
החבורה כללה את דלגון הכהן, ביין הקוסם, מלווין הקנדר וגיא הלוחם-גנב.
בהגיעם לשביל פגשו בסיור, מפקד הסיור ניגש אליהם
מפקד: שלום לכם, מה מעשיכם פה בעיר?
דלגון הכהן החליט לענות כנציג החבורה.
דלגון: שלום גם לך, אנחנו סוחרים, באנו לסחור בכסף.
מפקד המשמר הסתכל בתהייה ארוכה על החבורה המוזרה שמתיימרת להיות חבורת סוחרים תמימה,
כהן שהולך ללא כל שיריון ניכר לעין ועם מקל פלינד על גבו, קוסם שמעבר לגלימותיו לא ניתן לראות דבר והברדס מכסה את פניו, קנדר עמוס בעשרות שקיקים קטנים ונשען על מטה הופאק, ולבסוף לוחם אנושי חמוש מכף רגל ועד ראש שקצות חרב בולטות מכל פינה אצלו והוא עוטה שריון קרבות מקצועי.
ניכר כי החבורה יודעת היטב להשתמש בכלי הנשק שברשותה.
מפקד המשמר סקר את החבורה באי נוחות הולכת וגוברת ומבטו נעצר על החרב הדו ידנית העצומה של הלוחם.
"הם אנשי והוא שומר הראש האישי שלי" אמר דלגון בהצביעו על הלוחם.
מפקד המשמר עיקם את אפו ואמר
"החוק בעיר הכורים מחייב לקשור את כל כלי הנשק ו....." פנה אל ביין ואמר "והשימוש בקסם בתחומי העיר אסור בתכלית"
ניכר היה שהמילים האחרונות היו למורת רוחו של הקוסם אך לפני שזה הספיק לענות אמר דלגון
"ברור לנו" וסימן ללוחם לקשור את נשקו.
"אה כן ודבר ראשון בעיר תיגשו למבנה של אגודת הכורים ותירשמו" הוסיף מפקד הסיור
ביין לא אמר מילה במהלך כל השיחה.
ולהפתעתו של הכוהן גם מלווין שמר על שקט יחסי ורק שיחק בהופאק להנאתו.
הסיור המשיך בדרכו והחבורה נכנסה לתחומי העיר.
העיר הייתה ידועה במסחר בכסף בשל שכנותה למכרות עצומים, הבעיה היחידה במכרות הייתה שהם נשלטו במידה רבה בידי הענקים ורק באזורים מאוד מסוימים התירו הענקים לבני האדם לכרות.
עם זאת הענקים היו הסיבה שבגללה הגיעה החבורה לעיר, ברשות מנהיג הענקים מצוויה שרשרת שלה כוחות ייחודיים ואותה רצתה החבורה להשיג.
העיר נראתה כמו עיר מסחר שגרתית לחלוטין מלבד שוני בולט אחד, כל המשמר בעיר הסתובב עם מדים אפורים ועליהם סמל של פטיש, החבורה לא הכירה את הסמל והוא לא היה שייך לשום מדינה או צבא שראו עד היום.
דלגון חיפש ומצא שומר שעומד לבדו וניגש אליו.
"שלום לך, אפשר לשאול אותך שא......." לפני שהספק דלגון לסיים כבר אמר השומר: "לך לאגודת הכורים והם יענו לך על כל שאלה שתצטרך, זה 3 רחובות לכיוון ההוא ופניה ימינה"
דלגון התעקש "התכוונתי לשאול האם המדים שלך הם מדים של משמר העיר?"
"כן" ענה השומר "אלו מדים של המשמר בעיר"
"תודה לך" אמר דלגון וחזר אל החבורה, בדרכו על החבורה הבחין במשהו מוזר בשומר שכרגע דיבר איתו, הוא הסתובב ובחן את השומר מכף רגל ועד ראש, לאחר מכן החל לבחון שומרים נוספים שהסתובבו בעיר ואצל כולם הי מכנה משותף ומוזר אחד, איש מהם לא היה חמוש, שום נשק ניכר לעין, גם לא פגיון.
דלגון עדכן את החבורה והוחלט להתחיל באגודת הכורים כדי להבין מעט מה הולך בעיר.
ביין, בניגוד להרגלו, הציע שדלגון יעמיד פני הסוחר הראשי ולצורך העניין יעבירו כולם את אבני החן שלהם אליו.
מלווין נראה פגוע ומזועזע, אך דלגון הרגיע אותו והבטיח כי יחזיר לו את כל אבני החן מאוחר יותר,
כולם העבירו את אבני החן, ניכר בפניו של מלווין שכל אבן חן שיוצאת מידיו עולה לו מחיר כבד.
החבורה הלכה לפי ההוראות והגיעה לבניין המרכזי ביותר בעיר וללא ספק הבניין המרשים ביותר בעיר, בנוי כולו משיש ומסותת במקצועיות, בכניסה עמדו שני שומרים זעופים (לא חמושים) שרק בחנו בעצבנות יתרה את הלוחם המגדול שעבר אותם.
הדלתות הכפולות בכניסה הובילו למבואה גדולה אשר במרכזה שישה שולחנות עם פקידים ושני מסדרונות הובילו לצדדים לדלתות כפולות מהן בקעו קולות דיבור נוספים, כמו כן מאחורי הדלפקים היה גרם מדרגות שעלה לקומה שניה.

דלגון ניגש לדלפק קרוב ופנה אל הפקיד:"שלום לך, שמי דלגון ואני סוחר בכסף, באתי להירשם"
הפקיד הרים את ראשו מהדף וניכר שהוא בוחן בעניין את החבורה, אחרי מבט חטוף חזרו עיניו להתמקד בדלגון, "ברוכים הבאים לעיר הכורים" אני צריך שתירשמו כאן, אני צריך מכם את שמותיכם, את הנשקים שאתם נושאים ואת משך השהיה הצפוי שלכם"
דלגון רשם את כולם ומילא שהיה של 3 ימים עד שבוע.
לאחר תהליך הרישום פנה הפקיד אל דלגון ואמר "היכן תלונו?"
דלגון ענה ,מהו הפונדק הטוב ביותר שיש בעיר.
"האגם המוזהב" ענה הפקיד, "בחירה מצוינ..."
אך לפני שזה סיים לדבר הרים ביין את ראשו מעט ואמר "ומהו הפונדק הכי עלוב שלכם?"
הפקיד גמגם קלות ואמר "אה..... אני בטוח שחבורת סוחרים מכובדת שכמותכם לא תישן בחור עלוב שכז...." "הכי עלוב שלכם" המשיך ביין, "אה...... אני........." גמגם הפקיד, "הכי עלוב שלכם" אמר ביין, הוא לא הגביר את קולו ולא הנמיך אותו אך הפקיד שבהה בקוסם נרתע מהילת הכוח שנבע ממנו.
"אה.... אני חושב ש"המקוש והפטיש" הוא הפונדק העלוב ביותר שלנו....."
ביין לא ענה ולא הודה לו ושררה דממה שארכה מספר שניות בהן הפקיד דמם וביין התמקד בו במבט נורא.
"טוב אז אנחנו נזוז, תודה לך וערב טוב" אמר דלגון והסתובב כדי ללכת.
"רק רגע" אמר הפקיד "מחר בשעות הבוקר יגיע אליך נציג מטעם האגודה כדי לדון במסחר בכסף, אתה תישן באגם המוזהב נכון...?" שאל הפקיד כשמבטו קופץ לרגע אל ביין.
"כן" ענה דלגון, "אני אמתין לנציגך בבוקר".
"רק עוד פרט אחד חשוב אדוני" הוסיף הפקיד "ע"פ החוק בעיר הכורים כל מסחר בכסף חייב לעבור דרך האגודה".
"בסדר גמור, לילה טוב" ענה דלגון והחבורה יצאה החוצה והלכה לאגם המוזהב.
בפונדק ביררו מחירים ועלה שחדר לבודד יעלה 3 פ"ז וחדר לזוג יעלה 5 פ"ז (כולל ארוחת בוקר)
דלגון השיב לכל בני החבורה את אבני החן שלהם.
דלגון וגיא בחרו להם חדר ביחד, "אתה חולק חדר עם מלווין??" שאל דלגון את ביין.....
ביין לא צחק אבל מלווין התלהב נורא והתחיל לחשוב אילו תרגילים יוכל ביין ללמד אותו.
ביין הותיר את החבורה בפונדק ואת מלווין ששקע ברעיונות לבילוי המשותף ויצא את הפונדק, הוא החל ללכת לחלק המערבי של העיר לכיוון "המקוש והפטיש".
בהגיעו לשם ראה שלט עץ עלוב מתנועע וחורק בחוץ ועליו ציור של מקוש ופטיש מוצלבים.
ביין נכנס פנימה וניגש ישירות אל הבר תוך שהוא סוקר קלות את היושבים, המקום היה חצי מלא, ואנשים ישובים לרוב בזוגות או בשלשות ומדברים ביניהם, ניכר הי שכאן יושבים הכורים עצמם.
ביין פנה אל בעל הפונדק ושאל "תאמר לי, מי מיושבי הפונדק הערב הכי ותיק במכרות?"
"אני חושב שסטנלי שם בפינה" ענה הפונדקאי, "וכמה שנים הוא עובד במכרות? המשיך ביין, "5 שנים בערך, אבל הוא בחור טוב, אפשר לסמוך עליו" ענה הפונדקאי.
"הבנתי אז לא הוא, מי הבא אחריו עם הותק הכי גדול ושאי אפשר לסמוך עליו" שאל ביין
הפונדקאי הרים גבה וענה "אתה צריך את פרדי, הוא משהו כמו 3 שנים במכרות".
ביין הורה לפונדקאי לשלוח לפרדי פיינט של בירה, והסתובב להביט בו.
פרדי הרים את ראשו וביין סימן לו בידיו לבוא אליו.
פרדי חייך וסימן לביין שיבוא הוא לשבת איתו, ביין התעקש ופרדי קרא למלצר ולחש לו משהו באוזן.
המלצר ניגש אל ביין ואמר "פרדי מוסר שהוא יושב בנוח ו...." ביין לא חיכה לסיום המשפט ויצא מהפונדק.
הוא התיישב בחוץ והמתין לא עברו מספר דקות ופרדי ניגש אליו עם שני חברים מאחוריו
"מה אתה רוצה?" שאל פרדי בגסות, "אני סוחר" ענה ביין וניכר כי הוא אינו נרתע כלל מנוכחות השניים
"אם אתה רוצה לסחור בכסף פנה לאגודה, אסור לסחור בכסף שלא דרכה בעיר הזאת" ענה פרדי
"אבל אני לא סוחר בכסף, אני סוחר בידע" ענה ביין והחל לשחק באבן חן אדומה בידו.
פרדי חייך "בידע יכול להיות שאוכל לסחור איתך, מה תרצה לדעת?" שאל פרדי.
ביין הצביע על שני החברים מאחור וענה "אין מקום יותר שקט שנוכל לדבר בו?"
פרדי סימן לשני החברים שללא ספק קיוו לערב מעניין וחזרו לשבת בפאב.
"אחרי" אמר פרדי וסימן לביין.
הם הגיעו לחדרו של פרדי והוא פתח את הדלת, החדר היה עלוב ביותר ודי מלוכלך ובו שתי מיטת ושולחן קטן, על המיטה השנייה בחדר ישנה דמות גדולה שהתיישבה כשנפתחה הדלת.
"ביין???" שאלה הדמות וביין הרים את ראשו והישיר מבט אל דאבלין.
דאבלין, לוחם במקצועו, היה עם החבורה בראשית דרכה אבל לפני כחודשיים החליט לפרוש מחיי ההרפתקאות ולחפש לעצמו כיוון שקט יותר, לפני שבוע ימים הגיע לעיר הכורים ופרדי היה החונך שלו בעבודה.
"איפה כול.. " התחיל דאבלין "באגם המוזהב" ענה ביין מיד והצביע על הדלת.
פרדי נראה מבולבל מעט בזמן שדאבלין לא התווכח, אסף את חפציו ויצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.
אז פנה ביין אל פרדי ושאל "כמה שנים אתה עובד במכרות?" "בערך 6 שנים" ענה פרדי.
"ויצא לך להיתקל אי פעם בענקים? שאל ביין, "כן" ענה פרדי, "פעם אחת עבדנו במנהרה ואחד הקירות התמוטט וחשף מנהרת שבה חצבו ענקים" כמובן שמיהרנו לסגור את הפתח מחשש שהם ירא אותנו, לאף בן אנוש אסור להיכנס לשטח של הענקים" ביין הנהן "ותוכל להוביל אותי לשם?"
פרד הנהן, וביין המשיך "יש בעיר רוקח שיקויים? פרדי נראה מבולבל וענה "אה... יש רופא..."
"בסדר גמור" ענה ביין, הוא נראה מתלבט ולבסוף הגיש לפרדי את האבן, והוסיף "אני אודיע לך מתי נצא לדרך" אמר והסתובב ללכת בהותירו את פרדי בוהה באבן החן האדומה והבוהקת.
בשעה שביין היה אצל פרדי דלגון עלה לחדרו אחרי ארוחה ערב והתארגן לתפוס שינה טובה, מלווין שתקוותיו התנפצו וראה שביין אינו חוזר לקח חדר לעצמו ואילו גיא חיכה מעט ויצא לסייר בעיר, הוא החליט לנוע בכיוון ההפוך לביין ונע מזרחה, הוא עבר בשכונות המגורים והיה ניכר שרוב אנשי העיר ישנים שנת לילה עמוקה והסיורים כמעט ואינם, גיא השתמש בכישוריו לנוע בצללים ושקט והמשיך עד שהגיע לגבולות העיר.
הוא התמקם בחשיכה והמתין בשקט, לא עבר הרבה זמן והגיע הסיור ההיקפי של העיר, הסיור כלל 10 אנשי משמר כאשר שני האחרונים ושני האשונים נושאים לפידים, כולם היו חמושים באלות ברזל.
גיא המתין בצללים ולאחר מספק דקות הגיע משמר נוסף, כמו שגיא חשב, יש שתי מחלקות שמסיירות ומקיפות, הוא זכר את המרווח של הזמן ביניהן וחזר לפונדק.
בהגיעו לפונדק מצא את מלווין מלא התרגשות כשהוא יושב ומדבר עם דאבלין.
הוא הצטרף אליהם לבירה ולאחר מכן עלה לישון.
כשביין חזר לפונדק החבורה כבר ישנה שנת ישרים.
למחרת בארוחת הבוקר עדכנו בני החבורה אחד את השני בפרטי ליל אמש.
הם החליטו להתפצל ולהיפגש יותר מאוחר כשיבוא נציג האגודה.
ביין ומלווין שאלו את הברמן על הרופא והוא כיוון אותם.
הם הגיעו למקום והיה ברור שהוא לא רוקח שיקויים במקצועו.
הם נכנסו בדלת הפתוחה וביין סגר אותה אחריו.
הרופא ישב מאחורי דלפק ואמר "שלום, איך אוכל לעזור לכם?" "אנחנו מעוניינים לקנות שיקויים" ענה ביין, "אין לי שיקויים למסחר, אולי חומצות וממיסים למיניהם אבל האגודה אוסרת עלי להביא סחורה נוספת ולמכור אותה, רק מה שהיא מזמינה" ענה הרופא.
"ובכל זאת אנחנו פה" ענה ביין "ואנחנו רוצים שיקויי ריפוי".
"יש לי כמובן כמה כאלו אבל הם לא למסחר, אני הרופא של העיר" ענה הרופא "מלבד זאת אם האגודה הייתה שומעת שאני סוחר בשיקויים הייתי מסתבך"
ביין הוציא מכיסו אבן חן אדומה והחל משחק בה בידיו, מבטו של הרופא עקב אחרי האבן בעניין.
"אולי יש לי כמה שיקויים עודפים" ענה הרופא.
והוציא מתחת לדלפק מספר שיקויי ריפוי והניח אותם על השולחן ומהר מאוד הם מצאו את דרכם אל מלווין. "מה עוד יש לך?" שאל ביין
"אבקה לפירוק של אבנים וסלעים, הכורים משתמשים בה כשהם לא מצליחים לחצוב באזורים קשים במיוחד" אמר הרופא
ביין לקח לידיו את המבחנה עם האבקה האפורה ובחן אותה מקרוב.
מלווין דרש גם כן לבחון את החומר ולקח לידיו מבחנה נוספת והחל בוחן אותה מקרוב כשהוא מעמיד פני מבין גדול.
"אני רוצה 5 כאלה" אמר לבסוף ביין, הרופא החל לגמגם "יש לי רק 3 כאלה בסך הכל..... אם יבואו אלי מהאגודה ויבקשו אני חייב לתת להם משהו........."
ביין לקח אליו את את 3 המבחנות תוך שהוא משאיר על השולחן את אבן החן האדומה....
מלווין עמד ובהה למספר רגעים באבן החן שעל השולחן אך כששמע את הדלת נסגרת הסתובב ורץ אחרי ביין.
החבורה התרכזה לארוחת בוקר בפונדק "האגם המוזהב" והוחלט להמשיך באותו קו פעולה שבו דלגון יציג עצמו בתור הסוחר הראשי, הם המתינו להגעת הנציג של אגודת הכורים.
לאחר זמן מה מרגע שסיימו את ארוחת הבוקר נכנס לפונדק איש לבוש בגדים מהודרים ושני מלווים איתו.
הוא זיהה את החבורה וניגש אל השולחן.
"בוקר טוב לכם" פתח הנציג, "שמי פירנהוס ואני נציג של אגודת הכורים, אתה ודאי דלגון" אמר והתיישב, שני המלווים שלו עמדו מאחוריו וסקרו את יושבי הפונדק.
"שלום לך, כפי שאתה בוודאי יודע שאני כאן כדי לסחור בכסף" ענה דלגון.
"ובכן, אני מניח שחקרתם את הנושא מעט אך בכל זאת אומר לכם, מטיל כסף אחד יעלה לכם פיסת זהב אחת, קצב האספקה שבו נוכל לעמוד הוא 2000 מטילים בשבועיים לערך" אמר פירנהוס
"אני מבין" ענה דלגון, "ובכן כפי שאמרתי כבר אני סוחר באבני חן תמורת מטילי כסף"
"אני בטוח שנוכל להגיע לעמק השווה" ענה פירנהוס
"ובכן, אבקשך לשלוח אלי בהקדם דוגמית של הכסף אותו אתם מציעים, אני מעוניין לבחון ולהעריך את איכותו" ענה דלגון
"כמובן, יישלח אליך מחר בבוקר" ענה פירנהוס, "כעת עלי לשוב לענייני" אמר וקם מהשולחן
דלגון לחץ את ידו והוא יצא את הפונדק עם שני מלוויו.
החבורה התלבטה כיצד להמשיך מנקודה זו והוחלט לגשת לענק בבקתה שבקצה העיר ולדבר איתו כדי לדלות מידע אודות הענקים.
הם הלכו לקצה העיר אל הבקתה ושם ראו את הענק יושב מחוץ לבקתה העצומה שלו.
"שלום לך" אמר דלגון, "פנה לאגודת הכורים" ענה הענק
"אני מעוניין לסחור בכסף תמורת אבני חן" אמר דלגון
"אתה יודע שאסור לכם לסחור בכסף אלא מול האגודה" ענה הענק
"ובכל זאת אנחנו כאן, נכון?" ענה דלגון בנחישות
הענק נראה מתעניין ובחן את החבורה, בניגוד לשומרים לא נראה כי כלי הנשק של החבורה מטרידים אותו כהוא זה.
"אני משער שהכסף שאתם הענקים כורים הוא איכותי יותר מהכסף של בני האדם" אמר דלגון
"בני האדם לא כורים כסף, הם קונים אותו מאיתנו" ענה הענק
"לא ככה אני שמעתי" ענה דלגון, דבר שגרם למורת רוח אצל הענק
"אנחנו בטוחים שעבודה מולכם תהיה יותר רצינית ואיכות הכסף מכם תהיה גדולה יותר" אמר גיא שהצטרף לשיחה
הענק עדיין נראה מהורהר אך לבסוף ענה, "מה מעניין אתכם?"
"אנחנו רוצים בתור התחלה לראות דוגמא לאיכות הכסף" אמר דלגון
הענק הושיט יד לתוך חולצתו והוציא ממנה שרשרת עשויה מכסף כולה עם תליון מכסף.
ולאחר שראה כי בני החבורה אינם מתרשמים הסתובב לבקתה והביא מתוכה גוש כסף עצום בגודל שיש של שיש מטבח לערך והניח אותו מולם.
"לא לזה התכוונו, אנחנו רוצים לראות שימוש אומנותי אמיתי לכסף" אמר ביין
"דברים כאלו יש לי רק בכפר שלנו" ענה הענק
"אם כך איך נוכל לבחון אותם?" שאל גיא, הענק התלבט ולבסוף ענה
"להביא את אחד מהסוחרים העליונים שלנו יעלה לכם כסף, גם אם תחליטו שלא לבצע את העסקה"
"אז אולי נחסוך מכם את הטרחה, אנחנו נלך ונפגוש את הסוחר העליון אצלכם" ענה גיא
הענק חייך וענה "איש אינו נכנס לשטחנו"
"אם כך הבא אלינו את הסוחר שלך, אני מבטיח לך שהוא יהיה מעוניין, וודא שהוא מביא איתו תצוגת סחורה מרשימה ולא גוש גדול של כסף כמו מה שהראת לנו כאן" אמר ביין
הענק נראה מתלבט, "מתי נוכל לפגוש את הנציג שלכם בהקדם?" שאל דלגון
"נו מתי??" שאל מלווין כשהוא קופץ "שתוק כשאני מדבר!" אמר דלגון כשהוא מדבר אל מלווין וחזר להביט בענק בהמתנה לתשובה.
"3 ימים" ענה הענק, "בעוד 3 ימים יגיע לכאן אחד מהסוחרים העליונים שלנו והוא יבוא עם שני ענקים שיישאו איתם סחורה מכובדת"
"תודה לך, אנו נשוב לכאן בעוד 3 ימים" אמר דלגון והחבורה עזבה את הענק וחזרה לפונדק להתארגנות וקבלת החלטות.
"אני מציע שננצל את הגעת הענקים" אמר ביין "בעצם העובדה שהם יבואו לפה יהיו פחות 4 ענקים להתמודד איתם בכפר, פרדי יוכל לכוון אותנו אליהם דרך המכרות "
ההצעה נשמעה מקובלת על כולם ובוצעו הכנות אחרונות.
למחרת בבוקר המתינה חבילה עבור דלגון ובה מטיל כסף ומכתב:

"הנה הדגומא שביקשת, אני מאמין שהיא לשביעות רצונך.
אנא היה בקשר"

פירנהוס
נציג אגודת הכורים

להזכירך מסחר בכסף מחוץ לאגודה אסור על פי חוק"

מלווין לקח אליו את מטיל הכסף והחבורה לא טרחה לשלוח פיסת זהב בחזרה.
הוחלט על יציאה עם חושך למחרת כך שהחבורה תגיע לכפר הענקים בהרים לאחר ששלושת הענקים כבר יצאו לדרכם.
ביין הודיע לפרדי על מועד היציאה וזה התארגן בהתאם.
כמסוכם יצאה החבורה לכיוון המכרות, לאחר הליכה של כשעתיים נכנסו למכרה והתחילו ללכת לאור הלפידים.
לאחר כשעה הגיעו לבור, פרדי הצביע מטה, מלווין זרק את הלפיד פנימה והקשיב לנפילתו, כולם המתינו לחוות הדעת כשמלווין הסתובב והכריז "זה עמוק!"
הוחלט פה אחד שפרדי יהיה המתנדב הראשון לרדת למטה, גיא ודאבלין עיגנו חבל באורך 15מ' לאחד הקירות ושלשלו אותו למטה, פרדי, באי רצון בולט ניגש אל החבל והחל לרדת למטה.
לאחר שירד וצעק להם שהכל בסדר הצטרפה החבורה.
הם הלכו במערות זמן מה עד שהגיעו לצומת T בהתפצלות ימינה נראה גל אבנים גדול ומשמאל זרוע חשוכה של המכרה, פרדי הצביע על ערימת האבנים ואמר שמאחוריה נמצא המכרה של הענקים.
החבורה החליטה להעביר כאן את הלילה כי האוויר היה סביר במידת מה.
החבורה התארגנה והחלה לפרק את ערימת האבנים בכדי לפתוח דרך, ניכר כי פרדי מוטרד מאוד מפתיחת הדרך והוא זע בעצבנות תוך שהוא מפנה אבנים לאחר כחצי שעה של עבודה נתפתחה דרך מספיקה למעבר אדם מיד היה ניכר שכאן עובדים ענקים, גובה המכרה היה למעלה מ7 מטרים ובקושי ראו את התקרה באור הלפידים העמום.
לפתע החלו לשמוע טפיפות של רגליים מאחוריהם, הרבה הרבה טפיפות וציוצים ניכר היה שמדובר ברגליים קטנות ולא רגלי ענקים.
החבורה הבינה מיד שמדובר ביצורים קטנים כלשהם, מלווין זינק מיד ושפך שמן לרוחבה של המערה והמתין לראות את ראשוני העכברושים שהסתערו.
החבורה כמו מכונה משומנת הסתדרה מיד למערך קרב, גיא ודאבלין בחזית, מלווין הצית את השמן ורץ לעמוד מאחורי הלוחמים, ובחלק האחורי ביותר התמקמו מטילי הלחשים, דלגון וביין.
שדרת העכברושים הראשונה הסתערה לכיוונם לאחר שרצה דרך האש וספגה כוויות ראשוניות,
גיא ודאבלין הניפו חרבות בתנועה מקצועית ומהירה והרגו מיד את השדרה הראשונה תוך שהם נערכים לסיבוב נוסף.
מלווין התכונן לשגר כדור ראשון ממטה ההופאק שלו בשעה שדלגון החל למלמל עד שנוצרה צורה בוהקת של פטיש קרבות באוויר, העכברושים עברו את מחסום האש והתסערו.
גיא ודאבלין הניפו את החרבות למכה נוספת אבל אחד העכברושים היה מהיר ממנו וגיא החליק ונפל כך שנשקו פגע בדאבלין.
אחד העכברושים עבר את הלוחמים והסתער על דלגון וביין, דלגון כיוון את הפטיש אל העכברוש והחל לתקוף אותו באמצעותו, ביין שלף את המטה שלו והתכונן לקרב פנים אל פנים.
גיא שהתאושש שלף חרב ארוכה במקום חרבו שהועפה הצידה ושב ללחימה.
תוך מספר דקות גופות של עכברושים רבים כיסו את רצפת החדר והצחנה הייתה נוראה.
החבורה התארגנה והמשיכה בדרכה.
החבורה חצתה את מחסום האבנים והחלה להתקדם לעומק המערה, לאחר כחצי שעה של הליכה הם החלו לשמוע קולות עמומים של חציבה, הם התקדמו בזהירות תוך שהם מצמצמים את הלפידים שלהם למינימום בכדי לא למשוך תשומת לב.
הם התקרבו עד שהגיעו לקטע במנהרה שבו הייתה פניה ימינה, מעבר לפנייה עבד ענק אחד בכרייה עם מקוש עצום ושני ענקים דחפו עגלה גדולה במיוחד ועמוסה בגושי כסף לא מעובד.
החבורה התלבטה כיצד לפעול במהירות המקסימלית ולנצל את יתרון ההפתעה, התם התכוננו לפתיחת הקרב ואז הגיחו מעבר לפנייה שני הענקים דוחפים את העגלה וקפאו מביטים בחבורה
דלגון וביין החלו למלמל ולזמרר ויתר בני החבורה שלפו את נשקיהם והתכוננו להסתער.
דלגון הרים את ידיו שהחלו לזהור ולפתע להבות אדירות פרצו מרצפת המערה עוטפות את שני הענקים,
במקביל ביין התרכז קירב את שתי ידיו שנדלקו באש ושלח את שתי ידיו לפנים וכדור עצום של אש ניתז ממנו והתנפץ על שני הענקים והגביר את הלהבות..................................

בהחלט מעלה נשכחות...
אני זוכר כמה שאהבתי את זה בקריאה ראשונה, וכמה שאני אוהב ומתגעגע לביין בקריאה שניה. תודה יגאל, תודה ליאור.

אתה בהחלט מובטל !!!


כל הכבוד !!!

היו זמנים...

עכשיו מדגדג לחזור ולהיות שחקן !!!

כמו שאמרתי - יש הרבה עתיד לקבוצת השחקנים הזאת !!!