להק האלים בשמי הלילה

את שמי הלילה חותכים כולם, עפים במבנה יציב, הלילה הבחירה היתה שאת קאי רכוב על גבו של צדק ילוו מצד אחד קונדור גדול ומהצד השני ינשוף ענק, לרוב שתי הציפורים לא יורדות לגובה כזה נמוך כדי לעוף עם קאי אלה נשארות במרחק גבוה יותר ותקרות את השטח מסביב, אך הבוקר שקמה החבורה להמשיך בדרכה האלים הטובים חייכו, השמש חיממה את העור בנעימות וכולם היו במצב רוח מרומם, מה שגרם להם להחליט לעוף כלהק בשמיים ולזגזג בין העננים רודפים לא רודפים אחד אחרי השני
כעט צינה יורדת בזמן שהירח עולה מולם, כן הם טסים מערבה. לא מבזבזים זמן, חברו לנשק של קאי, דוואט׳, כבר יודע מהיכרותם הארוכה שאין צורך במילים, הוא מחפש להם מקום נוח ללינה ללילה , שכן את המדבר הוא מכיר .
עוד יום עף לו, והם יום אחד קרובים יותר ליעדם, הלילה הם ישנו טוב שכן לפניהם ימים קשים

באמת ובתמים אני חושב שהגיע הזמן שנשב ביחד ונתחיל לכתוב סיפור אחד ארוך שיבוסס על הפארטי עם סילופים ספרותיים לטובתו של הקורא.
כולכם כותבים בצורה מאד יפה ולכל אחד הטאצ' האישי שלו, אני נהנה מכל פוסט ופוסט...טוב, תפסתם אותי, כמעט מכל פוסט
תמשיכו כך, בבקשה!!!!!

באמת עושה חשק לחזור להיות שחקן...

ארז - עזוב אותך מהודו.
בוא נכתוב ספר ונעשה כסף !!!

אל תדליק אותי סתם!!!
אם אתה מפנה כמה שעות ביום אני מפנה חיים שלמים!

אני גם זורם בקטע הזה.
אבל אתם יודעים מה הבעיה?
זה חייב להיות באנגלית אחרת זה לא יתפוס בעולם

גיא אל תהיה שמוק


אתה סתם משגע את ארז.... אבל יאללה ארז עלי גם אני אעלה איזה משהו....................

צעדיו של קאי ושקשוק שריונו עוררו אי נוחות מסויימת בדאבת'. לראשונה זה תקופה ארוכה חש בכך. היער היה כה שופע חיים ועם זאת כה שקט. דאבת' הרגיש ממש כי הוא מסוכל לשהות שנים במקום בלי לראות את קצה קצהו של היער והחיים בו.

חליפת השריון חרקה קלות וחריקותיה היו הצליל היחיד שהפריע את שלוות היער.

עם זאת – בטחונו של קאי ניכר בצעדיו. קצב הצעדים היה אחיד ובוטח והאביר הבנוי לתלפיות נשא את שריונו וחרבו הגדולה כאילו היו חסרי משקל ממש. קסדתו הגדולה היתה מונחת בידו ומבטו הגאה סקר את היער סביבו ואת החיים המציצים מכל עבר. בטחונו העצמי ואמונתו העזה עוררו בדאבת' בטחון רב.

"צדק היה נהנה מכל אלו" אמר קאי ספק לעצמו ספק לדאבת'. דאבת' קרע את עצמו מהרהוריו. "אכן." ענה בשקט."אבל הדרואיד הגדול ביקש ממנו להמתין על החוף. צדק והוא מכירים עוד מינקותו של צדק. אני בטוח שהוא מבין. בכל מקרה הדוויג נמצאת איתו ותארח לו לחברה."

דאבת' נשא איתו את פטיש הקרבות הגדול. דרואידים בודדים אם בכלל נשאו נשק כה גדול ומרשים ודאבת' היה גאה בפטיש עד מאוד. למרות גודלו הניף אותו דאבת' בקלילות ואף למד להשתמש בכוחו המיוחד של המטה כבר בגיל צעיר וחש ממש קשר מנטלי לתיש האימתני שהופיע בכל עת שזימן אותו דאבת'...

שניהם מעולם לא פגשו את הדרואיד הגדול. שמעו יצא למרחוק כדרואיד נוקשה וקשוח. המלך פאלפריט עצמו הגיע לאי ספארי כשרצה להיוועץ בדרואידים ולא העז לזמן את הדרואיד אליו.

היער נפתח בפתאומיות לקרחת יער עצומה. בלב קרחת היער היתה בריכה צלולה וכחולה. המים היו כה שקטים וצלולים שהשמיים השתקפו בהם באופן חלק להדהים. קאי ודאבת' בהו במחזה כאילו מעולם לא ראו אגם מימיהם.

לצד האגם ובסמוך אליהם היתה בקתה קטנה עשויה בולי עץ גסים. הבקתה היתה מוגבהת מעט ולפני דלת הכניסה לבקתה היתה מרפסת ארוכה עליה מונחים שולחם קטן ושני כסאות עשויים מקלעת עשב. על המדרגות ישבה אישה מבוגרת ונמנמה בשמש החמימה.

קאי ודאבת' תהו מה עליהם לעשות. הם הביטו באגם, בבקתה, בקרחת היער כולה ובאישה המבוגרת. שערה השחור שזרקה בו שיבה היה אסוף בצמות וידיה עסקו ללא הרף בקליעת מקלעת עשב ארוכה.

האישה הרימה את ראשה אליהם. מבטה היה תוהה ולא ממוקד. קאי ודאבת' הביטו זה בזה והחלו פוסעים לאיטם לכוון האישה.

כשהיו במרחד עשרה צעדים ממנה הבין דאבת' לפתע כי היא עיוורת. הוא העיף מבט מהיר בקאי ופגש את מבטו של קאי. שניהם הבינו זאת מייד.

"בואו ילדיי" נשמע קולה של הזקנה. הקול היה צורם ועם זאת הרמוני והשתלב בציוצי הציפורים ורשרוש הרוח הענפי העצים. ממש אפשר היה לשמוע בקולה את גלי האוקיינוס הלוחכים את חופי האי.

"שבו" אמרה הזקנה והורתה בידה אל שני כסאות המקלעת במרפסת. "עניינים רבים לנו לדון בהם והזמן קצר. הזמן תמיד קצר אם תשאלו אותי – אבל הוא תמיד מספיק לכל ובלבד שהאדם יודע לאן הוא הולך, מאין הוא בא ומדוע הוא הולך."

שני החברים תהו כיצד יודעת הזקנה את מיקומם המדויק של הכסאות והם טיפסו במדרגות אל הכסאות. בקצה המרפסת ישבה איילה ענקית. עם עלייתם למרפסת הזדקפה האיילה שעיניה הערניות היו ממוקדות בהם, חלפה לידם ונכנסה לבקתה.

דאבת' נלחם ברצון ללטף את האיילה ואת פרוותה המבריקה. קאי היסס מעט לפני שהתיישב אולם הכסא נשא אותו ואת משקל השריון ללא כל מאמץ.

האיילה יצאה מן הבקתה כשהיא אוחזת בפיה מגש עץ קטן ועליו שני ספלים מהבילים והתקרבה אליהם.

"שתו, שתו !" עודדה אותם הזקנה. המשקה החם נשא איתו ריחות אדמה ויער וריחות פירות ועצים. כל שאיפה מאדי המשקה וכל לגימה ממנו חידדו את חושיהם ועוררו אותם במידה שלא האמינו. דאבת' שמע את ליבו של היער עצמו פועם סביבו כמו תוף אדיר מימדים.

"בריכת פיליברין מעניקה לנו ממימיה להכנת המשקה הזה והשפעותיו המיטיבות עוד ילכו עמכם זמן רב. אני היא הלת בת לשבט ההלדין - הדרואידית הגדולה."

"כח חדש עולה במערב. כח זדוני שיש לעוצרו" ניסר קולה של הזקנה את מחשבותיהם של השניים. קולה נשמע עתה כגלים אדירים המתנפצים אל החוף והוא נישא בין קולות היער שמסביב. קאי קלט לפתע שהזקנה אינה פוצה פה אלא רק בוהה בהם בעיניה העוורות. הוא שומע את קולה בתוך ראשו – הבין בזעזוע לפתע והסתכל בדאבת'. דאבת' כמדומה לא הזדעזע אלא היה מרוכז כולו במילותיה של הדרואידית הגדולה. עיניה של האיילה ממוקדות בשניהם והזקנה המשיכה בדבריה.

"מעבר להרים השחורים, בארץ בה הדת היא אימה ופחד וממלכה אדירה שולטת באנשים מצוי כהן אפל המתקרא שליט נוודי המדבר. השליט הוחלף ע"י אחד מסגניו ממש בעת האחרונה וחידש את מאמציו לכפות את דתו על האומות שסביבו. נוודי מדבר הסיינד האומללים נפלו כפרי בשל לתוכניתו האפלה ואולצו לתמוך בה. האמיץ בשבטי הארוטהיים – שבטי הברברים הגדולים של יערות הדרום

הוביל את ההתנגדות לשליט בסיוע כוחות הממלכות השכנות. את האיזון הפר קוסם אפל ורב עוצמה אשר סייע בידי השליט והשבט הושמד כמעט כולו. בנו של ראש השבט, קורנוס לב צפוני, שרד הודות לחוכמתו הרבה של אביו, טאנור לב צפוני, אשר דאג לכך שבנו לא יהיה עם השבט בעת שהשבט נלחם באומץ את מלחמתו האחרונה".

קאי ודאבת' היו מרותקים לסיפורה של הזקנה ולקולה הצורמני והחושך ירד לאיטו על היער. האיילה קמה ממקומה ללא קול ונגעה בקצה אפה במנורות שהוארו באור רך ומלטף והציפו באור לבן ורך את קרחת היער ושולי הבריכה.

"בנו של ראש השבט יצא לנקום את מות אביו עם קבוצת הרפתקנים אמיצים כבני לוויה. עם זאת – האיזון הופר באופן שלא יאפשר לו לזכות בנקמתו וצבאו של השליט מחריב את המדבר ואת החיים שבו ויוצר סופת מוות עזה המצליפה ביבשת את מכותיה."

גורלות גדולים תלויים בנכונותכם לקחת על עצמכם את המשימה. יש לשבור את מטה כוחו של שליט נוודי המדבר. כוחות הקסם האוחזים בחיי המדבר ישברו ומדבר הסיינד הארור ישוב להיות מדבר חי וטבעי – ודם הנופלים יספג בו ולא נודע כי בא אל קרבו"

"לכו ! קאי ודאבת', ושברו את השליט וצבאותיו ! האיזון חייב לחזור ליבשת וסערת המוות תיעצר !"

"מצאו את בנו של ראש השבט, את בת לוויתו אשר מוחה מפיק אמת שאינה אמת, את הברברי משבטי המישורים ואת הלוחם הגדול וסערת חרבותיו ! מצאו אותם וסייעו בידם להשיב את האיזון !"

קולה של הזקנה היה כמעט כשאגה וקאי ודאבת' יכלו לשמוע מבעד לקולה את שאגת הגלים, את שריקת רוח הסערה ואת הלמות הסופה בחופי האי.

"האיזון חייב להשמר. הרשע יכה את עצמו והקוסם האפל כבר שילם ביקר לו מכל." קולה של הדרואידית נדם בפתאומיות וקאי גילה שעיניו עצומות. הוא פקח אותם במהירות. וראה את דאבת' עושה כמותו ומביט סביבו. הדרואידית נעלמה ואיתה גם האיילה הענקית. האורות דעכו לאיטם והשמיים השתקפו במלוא הדרם באגם.

קאי ודאבת' קמו ממקומם כשבמוחם עוד הולמים דבריה של הדרואידית הגדולה.

קאי ודאבת' שמעו משק כנפיים אדיר והדוויג ואחריה צדק הנמיכו טוס אליהם.

קאי זינק אל אוכפו שעל צדק והם יצאו בשעטה לדרכם שהדוויג אחריהם וקונדור ענק ממריא ועולה מעליהם. פרוותו של צדק הבהיקה בשמי הלילה השחורים ואור הכוככבים התנוצץ על שריונו של קאי. צדק ידע את הדרך.

הדואידית הגדולה השקיפה ממקומה על ראש הגבעה אל הצמד החוצה כברק לבן את שמי הלילה השחורים.

עיניה הריקות בהו בחלל וידה ליטפה באהבה את ראשה של האיילת הגדולה. עיניה של האיילת היו נעוצות במעופם של שני החברים.

"יציבותו של העולם מתנדנדת וכתפיים כה צעירות צריכות לשאת בנטל" חשבה לעצמה. האם יצליחו השניים לגלות את סודם ?

היא חשה בחדות את כובד השנים.



הכלים נערכים במקומם על לוח השחמט. כל הצדדים מניעים את כליהם.

הלת כרגע הזיזה את הצריח שלה והניעה אותו למערכה. צריח לבן בוהק.

היא יכלה בעיני רוחה לראות את הפרשים השחורים שועטים על פני לוח השחמט האינסופי לקראת הצריח הלבן.

היא התפללה בכל ליבה להופעת הפרשים הלבנים כל הלוח.

היא שלחה שליח נוסף לאי הונור. קוסמי הרונות צריכים להניע את כליהם.



הגיעה העת. מאזני העולם מתנדנדים.

אני וארז נצטרף לדון בזה
אני אפילו לא בוחר להתחיל ולחשוב על תגובה הולמת למה שכתבת גיא

עמית, תעביר את הודעתך למקום המתאים

תפילתו של וולקאן
מי ייתן וכוחות הצדק יהיו בעזרינו. שהרוחות הטובות ינשבו בגבינו וילחשו נחמה ברישרוש צמרות העצים. אלים, פטרונים ובני אלמוות משקיפים עלינו ממקומם במרומים. מושכים בחוטים בובות המבצעות את רצונם - לטוב או לרע. כולנו מושפעים, כולנו אבודים וכולנו איבדנו כל כך הרבה. קרונוס לב צפוני אחרון משבטו הגאה נותר רק עם חרב מנותצת כזיכרון למסורת עתיקת יומין. קוסמת צעירה שגורלות כה רבים תלויים בכך שתוכל להבדיל בין האמת לשקר. ולוחם אמיץ שהפעם אינו יכול לנצח לבדו. במשך ימים הלכתי איתם ואף נלחמתי לצידם אך את קורבנו של האלף ות'לוט איני מסוגל להעלות על שפתיי. ות'לוט דע ששימך לא ישכח, לוחם אמיץ ועמית למסע. זכור שתמיד יש לך מקום לצידו של אודין משכן הלוחמים. ושוב אבקש שהצדק יצמיח כנפיים ויגיע במהרה לעזרינו ונוכל להכות את הרשעים שפגעו בכל אותם גיבורים אמיצים

גיא, עזוב אותך שטויות...אני רק אהרוס, אתה לא צריך אותי.
אני כל כך נהנה לקרוא את מה שאתה רושם. אתה פשוט מחייה את הדמיון! מודה לך על כל מילה שאתה מעלה על הדף, כי באמת ובתמים אני נהנה מכל אחת מהן!

קאי היה שקט, אפילו עם צדק הוא לא חלק את מחשבותיו. צדק הרגיש זאת ויכלו להרגיש את המתח באויר, כולם היו בשקט מדי, למעט האדוויג שהשמיעה קול קורא מדי פעם, ללא תשובה מסביבתה, לא מודעת בתמימותה למצב הנוכחי.
מילות הדרואידית לא עזבו את ראשו, הוא היה בטוח שחברו דאווט׳ חולק את אותן מחשבות, מה עומד לפניהם? המצב היה חמור ללא כל שאלה, בטוחה היא הסיבה שקאי לא היה שותף לזימון הזה בקרחת היער רק כי הוא קרוב לדאווט׳, צריכים כאן את שניהם באותה מידה, הם חלקו הרבה ביחד, כמעט לא היתה מפלצת שדאווט׳ לכד בקסמיו ביער שקאי לא קטל בהנפת חרבו. הם נלחמו ביחד כל חייהם וחלקו את כל ניסיונם, שכן כל חיה שנתקלו גם בגפם זכתה לסיפור שלם אל תוך הלילה מול המדורה ברגע שהיו נפגשים.
בעצירתם הראשונה למנוחת הלילה היה שקט, לא היה מה לדבר כי לא היה בכך צורך, כל אחד ערער לעצמו על מה יהיה המצב, קאי ידע שדאווט׳ יהיה שקט כך עוד זמן שכן, קאי היה פרקטי, מהסוג של - נגיע ונראה עם מה יש לנו לעבוד. בעוד דאווט׳ תמיד היה שוקל את כל הכיוונים והמשמעויות, לאחר מכן היה מתייעץ עם קאי לגבי מה הכי רלוונטי והגיוני, אפילו משתף אותו בהרהורים כדי שקאי יסייע בהגעה למסקנה שנראית לשניהם הכי נכונה. קאי אסף עוד קצת עצים מהאיזור כדי לדאוג למדורה והניח אותם ליד חברו. במצב רגיל היה שואל קאי מה התלבטויותיו של דאווט׳. אך הוא ידע שהמפגש הזה היום היה בשביל חברו הרבה יותר מסתם פגישה עם אישיות חשובה, היה בזה משהו מאוד אישי לדאווט׳.
קאי עשה מה שנהג לעשות בלילות כאלו, שם את הדאגות במגירה בראשו, היא תיהיה סגורה עד הבוקר, אין טעם לאבד שינה יקרה בשביל זה. כאשר דאווט׳ יחליט לשתף הוא יעיר אותו, הוא יודע זאת.
מחשבה קטנה עברה בראשו של צדק לפני שנרדם קאי
״שמור עליו צדק, הוא נוטה לשכוח מסביבתו שהוא שוקע במחשבותיו״

הדוויג היא ינשוף!!!!!!
ינשופים שקטים!!!!!!!
היא לא צייצה ולא היה שום הווווווווו הוווווווווו!!!!!!!!
חוץ מזה, אדיר אחי!!!

עומר - סחתיין !!!

אני דף ואתה דף !!!

ארז - קח את הינשוף המהמהם שך ודחף אותו לתחת !!!

זה בטוח הוא עשה הווווווו הווווווו !!!!

רציתי שרז יגיב גם, נתתי רק את נקודת המבט שלי אבל הוא היה עסוק מדי במה עשה הינשוף שלו

מה הקטע שלכם עם הינשוף שלי?! שאני אתחיל לעשות ריגשי?! כי אני ממש טוב בזה!
הרסתם לי את הינשוף, אין מצב שאני משחק אותו עכשיו.
גיא אני שולח מייל לגבי חיה אחרת.

אבל כתוב אדיר... סחטיין

עלינו על שביל הקארוונים, עוקבים אחרי השירה, חגים מעליהם מחכים שהברברים האישה וחבריהם יתרחקו טיפה כדי שנוכל לבוא ולדבר איתם פנים אל פנים, כשסוף סוף זיהינו שהם מתרחקים משאר השיירה הנמכנו לכיוונם כדי שנוכל לדבר איתם בדרך ראינו כי כוח גדול עוקף אותם על מנת לתקוף את השיירה, רצינו להזהיר אותם והתקרבנו לדבר, הבעיה היא, כמסתבר בפועל, הברברי הוא בהחלט לא החץ הכי חד באשפת החיצים.
הוא החליט שאנחנו עוינים למרות שהתקדמנו לאט וללא נשקים שלופים אפילו לא הצלחתי להתקרב לדבר איתו, שכן מי מציג את עצמו מ100 מטרים, בצעקות?! אולי זה מקובל אצל הברברים... שמעתי שיש להם מונהגים מוזרים.
הברברי בזבז את כל הזמן בניסיונות מטופשים להראות לנו שהוא יודע להשתמש בקשת, עד שהתקרבתי השיירה הותקפה ועזבתי מיד כדי לנסות להגן שם על מי שנמצא שכן לא היה להם סיכוי מול 100 השודדים. כנראה שקצת היגיון נכנס בראש הברברי כי לאחר מכאן גם הוא וחבורת חזרו להגן על השיירה..

הברברי הזה ללא ספק קשה עורף, לאחר שעזבו את שביל הקארוונים אני ודאווט׳ הובלנו את החבורה במדבר, מסתבר שרק שנינו יודעים כיצד למצוא את הדרך מבין כל החול שמסביב, נתקלנו בחורבות של מה שנראה כמקדש, וני ודאווט׳ החלטנו לבדוק את פשר המקום, לא היה צריך יותר מלעמוד על הפתח של המקום וכוחו של טורם התריעה לי שזהו משכנו של רוע, חזרנו לעדכן את שאר החבורה, מבחינתי היה ברור מאיליו רוע משתולל כאן במדבר וצריך למגר אותו על כל צורותיו שכן לא תמיד כריתת הראש קוטלת את כל המפלצת, רבים הפעמים שצומח ראש אחר במקומה. אין אפשר להשאיר קצוות לא פרומים, מה שעוד, טורם לא היה סולח לי אם הייתי עוזב את המקום וחס וחלילה היה יוצא מכאן משהו שהיה פוגע שוב בשיירה או בתושבים אחרים באיזור. הברברי לא היה שותף לאותו קו מחשבה, הוא יותר מכולנו, שחיי באיזור וסבל מכך הכי הרבה היה אמור להבין, באמת הרגשתי כאילו אני צריך לשכנע אותו. החלטנו להיכנס כולם, כנראה עדיף מכך שרק אני ודאווט׳ ניכנס, לא שלא יצא לנו לטהר מקומות כאלה כבר בעבר רק שנינו.
מיד עם הכניסה היה ברנר שזה צעד נכון, על החול במרכז החדר היו סימנים של ציפור שנחתה ובאחד מטפריה הוחזק צרור ניירות, המפות שנגנבו לחבורה ביום לפני נמצאות כאן, זה יקל על מהלך ההתקדמות במדבר.