מה יותר עצוב מקנדר עצוב ?

מי ידאג לחפצים ששכחתם ?
לחפצים שהפלתם ?
מה תעשו עם גלימת הדוב ?

ועם גלימת ההפיכה לדוב ?

מי יסחוב וידע להשתמש טוב כמו מלווין ב-
wand of eye poking ???

כאן בביצות נח ידידנו
בארץ לא ארץ - בין מדבר, בקתה ונהר
חבר נאמן בכל עת
ויריב נורא בכל קרב
בעל לב רחב ללא גבול
ולב אמיץ ללא גבול
ידו בכל ויד כל בו
בזה ההופאק הפלאת קליעיך
ובזו הטבעת ניגחת עכברנשים
תזכור להחזיר לפיזבן את המצלמה !

מי זה מגיע לפגוש אותך ואת איסטוואן ? אולורין או פיזבן ?

תם ולא נשלם
הגיע הזמן להתחיל את הספר הבא - "מסעותיי עם פיזבן" או "מביצה מסריחה ובקתה ריקה"

Gone but never forgotten

הקנדר הלך למקום שלשם הולכים כל הקנדרים בסופו של דבר, לא לאיבוד! לפגוש את הממוטה הכחולה...
לא היה לו אפילו את התענוג להוריש לחבורה את רוב החפצים שלה בחזרה
למזלם הוא היה יושב כל ערב בשמירה שלו ומוצא עוד ועוד חפצים שהם היו מפילים בדרכם במשך היום
כמובן שהוא היה מציין במוחו שהוא יחזיר להם את הדברים בבוקר אבל בבוקר תמיד היה משהו שגרם לו לשכוח מזה

אי שם בארץ רחוקה טייל לו קנדר סקרן, ובכיסיו של הקנדר הייתה טבעת, היא כנראה החליקה לכיסו או שהוא שומר אותה למישהו ואיננו זוכר מי זה
באחד מהלילות ישב הקנדר ופרס את אוצרותיו מסביבו, לפתע הבחין בטבעת והוא איננו זוכר מאיפה הגיע, אבל זה לא ריגש אותו במיוחד, חצי ממה שהיה מפוזר סביבו לא היה ידוע מאיפה הגיע, אך שעבר מבטו על הטבעת היא נצנצה, הוא היה חייב לשים אותה על האצבע
ואיזה פלא! היא התאימה בול, כאילו נוצרה בשבילו!
לאחר התפעלות שלא ארכה יותר משניה וחצי הוא חזר להתפעל מאוצרותיו, את הטבעת שכח על האצבע.
שבועות לאחר מכן תוך כדי טיול ביער הוא שמע רעשים מלפניו, "מה זה יכול להיות שעושה רעש כזה חזק?" שאל את עצמו, ובאותה מהירות שהשאלה נורתה לראשו הגיעה גם התשובה, זה קנדר שענה לו, אבל לא הוא! קנדר אחר דיבר בראשו ואמר: "זה בטוח טראסק! בוא נלך לבדוק!!" הקנדר הרים את ידו וראה את את אבן החן שעל הטבעת מנצנצת אליו, חייך חיוך מאוזן לאוזן, החל לסובב את האופק ורץ לכיוון המפגש של חייו על הטראסק, כי אם הקנדר אומר הוא כנראה יודע

בלי ספק החבר הקרוב ביותר של דיאנה בחבורה
אובדנו יורגש ללא ספק
מי יצחיק אותנו עכשיו?
עצוב מאוד

אולי זה דרכם של האלים להגיד לנו שאלו לא זמנים של צחוק והנאה שאנו נמצאים בהם כעת, כי זמנים של מלחמה ורצינות הם...

ברק מפלח את השמיים ורעם מחריש אוזניים בעקבותיו.
גשם מתחיל לרדת אחרי מילותיו של של ות'לוט

ובגשם הזה אי שם בשמי הארץ שועטת לה דמות גדולה על יצור מכונף בין נפנופי הגלימה מדי פעם מנצנץ לו שיריון לוחות קרב, בעל קסדה מעוטרת, בדרכו למשימה, לכפר נידח, לחבור לכוחות אשר הולכים לעמוד בפני אתגר גדול והוא חדור מוטיבציה, מפלח את העננים כמו חץ. איננו יודע מתי בדיוק יגיע רק מקווה שלא יהיה מאוחר מדי...

יש לי קודם כל חץ לפני היוזמה ושהאביר המנצנץ שמתקיף אותנו יעשה גלגול הצלה מEYE POKEING!!!!