אוריון מניו-הלם

אוריון הביט סביבו במבט ארוך, ועדיין קשה היה לו להאמין שהוא עומד לעזוב. עברו כבר שבועיים מאז נפגש עם הכהן הראשי של סולאר במקדש הגדול בניו-הלם - שבועיים שעברו עליו בהכנות קדחתניות לרגע זה ממש. הוא נפרד מבני משפחתו כבר קודם, על מנת להמנע מדמעות שיקשו עליו את העזיבה עכשיו. היה ברור לו שאם אחותו הייתה כאן או אמו ומישהי מהן הייתה מבקשת שישאר היה נשאר, ולכן ביקש שלא ילוו אותו.
אוריון הביט על כיכר השוק בפעם האחרונה, עבר בראשו על רשימת הציוד שנשא בתיק הגב הגדול, מישש בהסח דעת את כוכב השחר הגדול שהיה תלוי מחגורתו ויצא משערי העיר - העיר אליה ישוב רק כאשר יעמוד במצוותו של הכוהן הראשי - להאדיר את שמו של סולאר כל כך, שלאיש לא יהיה ספק מי הוא האל האדיר ביותר ומי הם משרתיו.
אוריון הזכיר לעצמו שכל מסע גדול מתחיל בצעד קטן, ויצא לדרך - לעולם לא להביט אחור...
לעולם.

יפה מאוד

ממתין להמשכים

רק למה הוא זקן עם שיער אפור???

זה כי אם הוא היה צעיר עם שיער שחור, מישהו אחר מלבד ליאור היה חושב שהוא מגניב.