[b]אינקון? שוב[/b]

**tarsos22** Tue Apr 26, 2011 8:31 am

לעזאזל עם הדלת הזאת חשב אינקון לעצמו, אנחנו בחיים לא נצא מהמישור המחורבן הזה.
טוב כשאתה בספק, תשתמש בחפצים שאין לך מושג מה הם עושים. זה עבר בעבר....
אינקון פישפש בתרמילו עד שידו נסגרה על השרשרת שנמצאה קודם לכן בחדרו של המכשף המשוגע שבנה את המקום הזה.
"טוב, זה נראה מבטיח"
אינקון ענד את השרשרת לצווארו. השינוי היה כה פתאומי עד שכמעט היה נדמה שהוא מתרחש רק בראשו. השרשרת התהדקה בכוח כה רב, שאינקון היה בטוח שהיא הולכת לשבור את חוליות הצוואר שלו. אינקון נפל לריצפת החדר בקול רעש עצום, מתפתל בכאבים ומנסה להחדיר נשימה לראותיו שהחלו לשרוף מהעדר חמצן.

בעוד אינקון מוטל על הריצפה וקולות חניקה בוקעים בכיוונו, הקוסמים בחבורה הקיפו אותו והחלו לדון בדרך אפשרית להצילו.
אינקון לא יכל לפרש יותר מזה, כל ראשו פעם בכאב והוא חש שעוד רגע קט העולם יאבד באפילה נצחית.
לפתע פסק הכאב, אינקון יכל לשוב ולנשום בחופשיות. למרות שלנשום אינה המילה המתאימה כאן. אינקום חש שהצורך באוויר איבד כל משמעות. הוא הביט מטה וראה את גופו עובר את התהליכים הסופיים של השינוי לאבן. אז זה מה שהם החליטו, חשב, מעניין איך הם יוציאו אותי מזה.

אינקון? שוב
אינקון הרים את מבטו וראה מכר ותיק.
דמות צנומה בגלימה שחורה, שנדמה היה שהעולם כולו יכול להבלע בה, אוחזת בידה חרמש מבריק ועל פני השלד חיוך תמידי.
אינקון בהה בעיניים החלולות שראה פעמים כה רבות והנהן בחוסר אונים.
זאת הפעם השניה ביומיים? אתה לא נזהר כמו בעבר. אם אני סופר נכון זאת מספר שמונה ואין כזה דבר לחזור אחרי תשע פעמים
אינקון תהה למה הוא מתכוון, אם זו מספר שמונה למה הוא מדבר על החזרה ממספר תשע? החברים שלו עוזרים לו, הם יורידו את השרשרת המקוללת ממנו והוא יוכל לברוח. לקחת את החלק שלו באוצר ולפרוש לחיים של דיג סרדינים או משהו אחר שאין בחובו שום סיכון שהוא.
הדמות החוותה תנועה קלה עם החרמש ואינקון הסב מבטו לעבר הפסל שבעבר היה הוא עצמו.
נראה שהקוסמים חידשו את המלאי שלהם, אם לא באופן מלא לפחות ברמה שהן האמינו שהם יכולים להציל אותו.
אינקון חש משיכה עזה לעבר הפסל, כאילו סחפה אותו רוח עזה. הוא הושלך בכוח לעבר הפסל. ברקע חשב ששמע קול אומר
להתראות בקרוב
אך לא היה בטוח בזה.
אינקון פקח את עיניו, ובאותו רגע שב הצורך הנואש לנשום. אך עדיין השרשרת הייתה תלויה על צווארו!
למרבה הפלא המחשבה האחרונה של אינקון לא הייתה על עד כמה הוא רוצה לנשום שוב - זו הייתה המחשבה שקדמה לה. מחשבתו האחרונה של אינקון הייתה:
"ולא הספקתי לשים את הידיים שלי על הכפפות האלה שלו, או על החור הזה שלה, או על הקשת ההיא שלו, או על המטה של ההוא - בהחלט מוות בטרם עת"
פעם נוספת מצא את עצמו מביט בגופתו המוטלת על ריצפת החדר האחרון בו דרך בחייו. דמות צנומה בגלימה שחורה, שנדמה היה שהעולם כולו יכול להבלע בה, אוחזת בידה חרמש מבריק ועל פני השלד חיוך תמידי ניצבה לפניו.
אני מתנצל זה היה הכרחי. הם דרשו שתמות באמת לפני שאני אוכל להציג לך את ההצעה שלי
אינקון לא היסס לרגע, נאחז בשביב התקווה האחרון שנותר לו "הצעה? איזו הצעה" שאל בהיסוס

הגעתי למסקנה שאין בעולם הזה אדם שמכיר אותי טוב כמוך וחוץ מההכרות שלך איתי אתה גם מכיר את התהליך של מה בא אחרי. אתה כבר בילית זמן בתור רוח רפאים כך שגם את החוקים שלהם כבר הכרת. ובאופן כללי חזרת לחיים בכל דרך אפשרית לבני תמותה. לכן הצעתי לך, במקום שתמשיך הלאה בוא ותיהיה אחד מבאי בייתי. תוכל לעזור לי להסביר לכל הנשמות, המתקשות לקבל את עובדות המוות, מה נדרש מהן

אינקון חשב על ההצעה רגע "ומדוע שאני לא אמשיך הלאה?" שאל
זו בהחלט זכותך. אבל אני אתן לך שתי סיבות מדוע כדאי לך לבוא איתי.
הראשונה, אתה יודע כבר מה יש שם.
והשניה
הדמות עשתה הפסקה קלה ואינקון חשב שהוא רואה ניצנוץ של שעשוע בעיניה הכחולות
נראה לך שיש מקום יותר בטוח מיד ימינו של מוות

מותו של אינקון לא נזכר באגדות, הוא לא זכה מעולם למנוחה. תמיד היה בנדודים, תמיד חיפש את כיוונו בחיים.
ועכשיו כאשר סיים את מחזור חייו התשיעי (והקצר יחסית) נראה שמצא את כיוונו
........