בארמון הסולטן

*** הפארטי נמצאת בתוך ארמון הסולטן לאחר שנכנסה מהשער הראשי. הפארטי נמצאת מייד לאחר שנתקלה במפקד החיילים עומד בראש 15 מחייליו. חילופי אש נוצרו בין הפארטי ללוחמים. מיתרנדיר הטיל לחש ענן מוות ושיגר אותו לחדר וקורנוס וידא באמצעות שד אבק שהענן רודף את השומרים הנמלטים ***

פתחנו בזהירות את הדלת לחדר. 6 גופות שומרים היו מוטלות בו ולא היה זכר ליתר השומרים ולא למנהיגם. נכנסנו בזריזות לחדר והחלטנו להתקדם בעקבותיהם במהירות ולנצל את הבלגן שנוצר. אינקון כהרגלו בזז את הגופות (אם כי ניתן להבין את הבחור הצעיר... הוא איבד את כל אוצרותיו כמעט במלכודת החביבה בדרך לכאן). בחרנו בדלת המערבית. סוקא פתח את הדלת ונכנס לחדר כשאינקון אחריו. זה היה מעין מסדרון ובו מספר גדול מאוד של דלתות. כל הדלתות נראו מקבילות זו לזו למעט אחת שנראתה מעט מרוחקת מהשאר.
ביין הצעיר הציע מייד כי ננעל את הדלת זו ונבדוק את השאר על מנת לוודא כי לא מאגפים אותנו. אני התנגדתי מאחר וכבר חזינו בבלגן של השומרים ולדעתי התפוררה התנגדותו של המשמר. מן הסתם נמצא כוח משמר אישי לסולטן - אולם הגנת הארמון כמכלולל אחד קרסה.
התווכחנו ובזבזנו זמן יקר. לבסוף הוחלט לפתוח את הדלת המדוברת ולעבור בה - ובמידת הצורך לשוב מאוחר יותר ליתר הדלתות.
פתחנו את הדלת או לפחות ניסינו. הדלת גילתה התנגדות מעצבנת ונאלצנו להשתמש בכישוריו של אינקון. מאחר והצעיר כל כך התרגש עד שלא הצליח - נאלצנו לשוב ולהעזר בכשרונותיו של סוקא. הדלת התעופפה פנימה.
גילינו חדר גדול מאוד ובו 7 שולחנות אוכל גדולים ומאורכים. 6 מהם מסודרים אנכית לנו ולרוחב החדר ואחד מסודר אופקית לנו ולאורך החדר. הבנו מייד שמדובר בחדר האוכל המרכזי. בחדר חיכו לנו שני שומרים. שניהם היו לא חמושים - מה שללא ספק העיד על קריסת המשמר.
סוקא וקורנוס מיהרו אל השומרים. השומרים קראו אלינו ומסרו לנו שהם נשלחו ע"י המופתי אלינו וכי המופתי מבקש לשוחח עמנו. לצערי סברתי כי מדובר בנסיון להרוויח זמן ועל כן תמכתי בהצעתו של קורנוס לחקור אותם בשיטת בני האדם.
הם סיפקו לנו מידע כללי אודות מפת הארמון אולם שבו והתעקשו כי המופתי יפגוש אותנו כעת וכי הוא ממתין לנו. לאחר שהבינו שאין בכוונתנו לפגוש את המופתי סירבו החיילים הנאמנים למופתי לדבר עוד. לבנו לא מלאנו להוציאם להורג כך - ללא נשק וללא קרב הוגן.
עוד אנחנו מדברים עימם הם הצביעו על דלת סתרים בקיר החדר הנפתחת לגן הארמון. הם שבו וטענו כי המופתי, פארוק פאשה, ממתין לנו בגן הארמון וכי הוא רוצה לשוחח עמנו. עם פתיחת הפתח יצאתי בזהירות החוצה וקורנוס עימי. בגן הארמון המתין לנו גבר צעיר מוסתר בצל.חששתי מייד ממלכודת והזהרתי את קורנוס. הגבר שמע את אזהרתי ויצא מעט אל האור.
הבחנו מייד כי מדובר במפקד השומרים בהם נתקלנו בכניסתנו לארמון. הוא הציג את עצמו כמופתי של קאליבר, פארוק פאשה. דיאנה וביין הצטרפו אלינו בחוץ והצעיר הקורא לעצמו "מופתי" ביקש אותנו מספר דברים.
יש לציין כי האיש דיבר בנימוס רב הנוגד באופן קיצוני את התנהגותו הזכורה לי מחדר הכניסה לארמון. לא מן הנמנע שענן המוות הכניס קצת נימוסין בעכוזו !
דיאנה פנתה אליו בנימוס רב ושאלה אותו לבקשותיו.
ה"מופתי" ציין כי הוא יודע שאנו מחפשים את התליון והגביע של אל אקבר והביע את אמונו כי אכן נמצא אותם - שכן הוכחנו מעל לכל ספק מבחינתו כי סיכויינו למצוא אותם הם הגבוהים ביותר עד כה. הוא ציין כי בעיניו החפצים הם רכושו של העם המתגורר בקאליבר ואינם שייכים לסולטן כזה או אחר ואין לאיש רשות להוציאם מקאליבר. בשלב זה איבדתי מעט מנימוסיי (ההסתובבות בחברת בני האדם עושה לי רע. וגם עושה לי גזים) ותקפתי אותו מעט. הוא לא איבד משלוותו ושב ואמר כי הוא יודע שעלינו לקחת את החפצים ולהעזר בהם לריפויה של סלאקוביץ' - אולם הו מבקש אותם בחזרה לעיר קאליבר לאחר מכן.
הוא ציין כי הוא עבד עם הסולטן אמארה טרם עלייתו של אל פרזיק לשלטון וכי הוא נאמן לעם בלבד ורמז כי הסולטן אל פרזיק אינו כזה וכי סגנו ביי גם הוא אינו כזה.
למעשה הציע המופתי 3 דברים - הרחקת המשמר הממלוקי מדרכנו ככל האפשר בלי שיואשם המופתי בבגידה, סיוע לאחר שיעלה לשלטון והכוונה ברגע זה לאגפים הנכונים של הארמון.
מאחר ופוסיידון כבר הנחה אותי בדבר עוצמתם של העתקים הללו וכי הוא אינו מאשר לי לשמור בידי את החפצים לא ראיתי סיבה להתנגד ואישרנו למופתי את בקשתו.
נענו בזריזות דרך הפתח הסודי אותו ציין המופתי לכיוון כללי של אגף המגורים הגדול דרכו אמר המופתי כי יש גישה לחדרו של הסולטן.
נגלה לעינינו חדר משמר קטן ונטוש. חלפנו דרכו בלי אמר ודברים (המופתי עומד במילתו...) והגענו לחדר (לא לפני שאינקון - אשר הפעם השתלט על עצמו, הואיל להשתמש ב"קסמיו" על הדלת ולשכנעה להתנהג בהתאם) מבואה ובו וילון מוזר ומספר רב של דלתות - אחת מהן דלת גבוהה וכפולה.
החלטנו פה אחד לעבור ראשית כל בדלת זו. הדלת הובילה אותנו למקדש פרטי וקטן. לא הייתי זקוק להכוונתו של פוסיידון וכבר חשתי בזעמו עולה דרכי. המקש היה בבירור מקדש של אלי הטוב והזדון פשה במקדש והשחית אותו למטרותיו. התחלתי מייד בטיהורו של המקש וקורנוס שהדעזע כמוני מחילול הקודש חבט בפסלון התועבה של השד שעל המזבח והעיף אותו מראש המזבח. גמרתי לטהר את המקדש, תלשתי אחד הוילונות הכהים מן החדר הסמוך וכיסיתי את פסלון התועבה. יכולתי לחוש את השיפור באוירה.
דלת נוספת בקצה המקדש הובילה אותנו למסדרון ובו מספר דלתות. בחרנו בקרובה אלינו שכוונה מתאים למה שחיפשנו. לצערנו הובילה אותנו הדלת לכלא שבארמון. בכל היו כלואים זוג אסירים אשר שבו וביקשו מים. סייעתי להן מייד ונתתי להם מי שתיה. זוהי זכותו של כל יצור אשר נוצר לפני אילובטר. התברר כי המדובר בשני שומרים אשר סירבו פקודה כלשהי. הם הכירו היטב את הארמון וידעו לספר לנו מה מסתתר מאחורי כמעט כל דלת שעליה שאלנו במפתנו. התביישתי מעט מאחר ובתחילה היה בכוונתי להותיר להם מים בלבד ולשחררם עם שוך כל הבלגן אולם לא עשיתי כן.
שחררנו את שניהם לאחר שנתנו לנו כל אינפורמציה מועילה לגבי הארמון.
החלטנו לחפש דרך עוקפת לחדרו של הסולטן.

המשך יבוא...