הלילה הנורא מכל

זהו בהחלט היה אחד הלילות הרעים שעברו על קאליבר אם לא הכי נורא שהיה עד היום בכל שנות חייו של סולימאן, שומר ממלוקי שנולד בעיר,
סולימאן עמד במשמרתו על חומת הארמון, הוא קיבל הערב את העמדה הצפון מערבית, הוא היה לוחם מנוסה והקפיד על שמירה כמו שצריך, בעבודה הזו הוא לא מחפף
בחצות הלילה הוא הרגיש את זה, משהו שלא הרגיש מעולם, הוא ראה בשמים כתריסר כתמים שחורים שועטים לכיוון העיר
בקטע זה רצה לרוץ ולהפעיל את ההזעקה, אבל הוא לא היה מסוגל להזיז אפילו את רגליו, מה שהוא שמע בסיפורים הכה בו במלוא העוצמה, פחד הדרקון לא הירפה לשניה, גם אם היה רוצה לברוח הקסם החזק ששלט בו לא איפשר זאת, הוא ישאר במקומו ויסבול מכל שניה של מבט בדרקונים שהנמיכו טוס על העיר, רק לבכות נותר לו... הפעולה היחידה שגופו הסכים לבצע
הדרקונים עברו פעם אחת מעל העיר, ובשניה שעברו אותה עלו כתריסר פיצוצים ממוקדים שונים בעיר, הארמון לא היה אחד מהם, הוא נותר שלם לגמרי...
לקח לסולימאן כעשר דקות להצליח להחזיר את השליטה של מוחו על גופו, מה שכן, הוא לא היה אותו דבר, הוא רק זוכר שהוא חייב לברוח משם, לברוח כמה שיותר רחוק
אך לא עבר זמן רב והופיעה דמות מעל שער הארמון, מרחפת באויר!
הוא ראה ששני שומרים שיצהו מהלם הדרקונים על החומות מנסים לתקוף, אך כנראה שההלם שהכה בהם היה כה חזק כי לא נראה שהם פוגעים בדמות שנמצאת רק כמה מטרים ממנה,
כל השומרים על חומות הארמון היו מודעים לדמות שכן מישהו צלצל בהזעקה דקה קודם
אך אף אחד לא הצליח לתפוס את עצמו בידים לאחר שהיו עדים למה שקרה דקות ספורות קודם... הדמות נעלמה לאחר מכן, לסולימאן נותר רק לברוח, כמה שיותר רחוק...

המממממ......

שכחתי משהו באוטו. אני יוצא רגע חזרה לסלאקוביץ' להביא אותו. בסדר.

עוד רגע אני חוזר.

ביי

אלו היו מילותיו האחרונות של האלף, אשר נשמעו עד עצם היום הזה...